כאשר מביטים על מכונית טאקר 48 מבחינים מיד במאפיין הבולט שביותר שלה - פנס שלישי, שכונה "עין הציקלופ". אבל המכונית הזו שיוצרה רק במשך שנה אחת הייתה יותר מזה.
המכונית הייתה פרי מוחו של פרסטון תומס טאקר (Preston Thomas Tucker) ב-1946 טאקר החל לתכנן ייצור של מכונית חדשה מתקדמת המכונית הוצגה לראשונה ב-19 ביוני 1947.
טאקר שלא היו לו את הרזרבות הכספיות של היצרנים הגדולים גייס כסף בצורה מתוחכמת. הוא מכר זיכיונות לסוכנויות וכן למזימני רכב אביזרים שיותקנו ברכב.
הרשות לניירות ערך הגישה תביעה נגד טאקר ואחרים בחברה על הונאה בטענה שנמכרים זכיונות וחלקים של רכב שלא קיים. טאקר יצא זכאי אבל החברה קרסה וטאקר נפטר ב-1956 לפני שמימש את תוכניותיו לחזור ולייצר מכוניות. (הבמאי פרנסיס פורד קופולה, בעלים של טאקר 48, עשה סרט על חייו)
התביעה, הפרסומים השליליים בעיתונות, ודחיית הצעתו במכרז לקניית מפעל פלדה על אף שהיית הגבוהה ביותר, היוו בעיני טאקר הוכחה לכך שחברות הרכב הגדולות החליטו לחסלו. והיה להן מניע ברור. החברות הפסיקו במהלך מלחמת העולם השנייה את בניית הרכבים ולאחר סיומה כדי לחזור מהר לייצור החלו לייצר מכוניות שהופסק ייצורם בעת המלחמה וכך קיבלתה מכונית חדשה מדגם ישן. כמו כן שיטת המכירה של אביזרים יצרה רשימה ממוספרת של מזמינים ולא אפשרה לסוכנים קדם אנשים בתור (בד"כ חיילים משוחררים).
יוצרו 51 טאקר אשר מתוכם ידוע על 47 קיימים. במכירה הפומבית האחרונה של טאקר משוחזרת ב-2012 שולם סכום של 2.915 מיליון דולר.
מה יש במכונית הזאת?
הטאקר כוללת מנוע בוקסר 5,470 סמ"ק מקורר מים שהותקן מאחור והעביר 166 כ"ס לגלגלים האחוריים.
טאקר הכילה מספר חידושים שהבולט מכולם היה פנס עיקולים/פניות הפנס נועד להאיר אל תוך הפנייה (מאפיין שקיים היום במכוניות) וההטייה שלו בוצעה באמצעת סיבוב ההגה ביותר מ- 10% (במספר מדיונות היה איסור על יותר משני פנסים וסופק כיסוי לפנס המרכזי). לכל גלגל היה מתלה עצמאי, לוח המחוונים היה מרופד וכל המחוונים והמתגים רוכזו בסביבת הנהג. העברת ההילוכים בוצעה באמצעות תמסורת ואקום (vacuum shift mechanism) ולאחר מכן פותחה תיבת הילוכים אוטומטית שקיבלה את השם "טאקרמטיק" (Tuckermatic) והותקנה רק בשתי מכוניות. המושב האחורי והקדמי היו זהים וניתן היה להחליף ביניהם שהמושב הקדמי התבלה.
בנוסף ללוח המחוונים המרופד טאקר כללה עוד מרכיבים בטיחותיים, תיבת ההגה הועברה מאחורי הסרן הקדמי להגן על הנהג, לנוסע ליד הנהג הייתה גומחה שהיוותה אזור הגנה בעת תאונה (טאקר לא האמין בצורך בחגורות בטיחות והמכונית לא כללה חגורות בטיחות).
השמשה הקדמית הייתה עשויה מזכוכית עמידה ותוכננה "לקפוץ" החוצה בשלמותה בעת תאונה. הרכב כלל שלדה היקפית שהעניקה הגנה לרכב בעת תאונה.
המנוע ותיבת ההילוכים הורכבו על תת שלדה שהקלה על פירוק מהיר של המנוע, במטרה שבעת תקלה המנוע המנוע יפורק והלקוח יקבל מנוע חלופי.
בשל בעיות תקציב וזמן נדחו חידושים שתוכננו חישוקי מגנזיום, צמיגי אל תקר, הזרקת דלק, בלמי דיסק, ממיר מומנט בהנעה ישירה.
הטאקר עדיין כללה חידושים רבים ועיצוב יוצא דופן שהעניק לה את הכינוי "טורפדו" ומקדם גרר מצויין של 0.30. הדלתות נבנו אל תוך הגג כדי להקל על כניסה ויציאה, הדלת האחורית נפתחה לאחור "דלת התאבדות", תאים בדלתות שימשו תחליף לתא כפפות, מפתל לנעילת בלם החניה למניעת גניבה, פגושים מיוחדים ושישה צינורות פליטה, ורדיו שהאותיות של הלחצנים שלו יצרו את המילה Tucker.
לאור הפופלריות החלו לייצר רפליקות - העתקים של טאקר. סדנת Rob Ida Concepts בונה טאקר לפי התוכניות ששורטטו לטאקר העתידית.
טאקר בוויקיפדיה
טאקר רפליקה
הסרט על פרסטון טאקר
טאקר שלא היו לו את הרזרבות הכספיות של היצרנים הגדולים גייס כסף בצורה מתוחכמת. הוא מכר זיכיונות לסוכנויות וכן למזימני רכב אביזרים שיותקנו ברכב.
הרשות לניירות ערך הגישה תביעה נגד טאקר ואחרים בחברה על הונאה בטענה שנמכרים זכיונות וחלקים של רכב שלא קיים. טאקר יצא זכאי אבל החברה קרסה וטאקר נפטר ב-1956 לפני שמימש את תוכניותיו לחזור ולייצר מכוניות. (הבמאי פרנסיס פורד קופולה, בעלים של טאקר 48, עשה סרט על חייו)
התביעה, הפרסומים השליליים בעיתונות, ודחיית הצעתו במכרז לקניית מפעל פלדה על אף שהיית הגבוהה ביותר, היוו בעיני טאקר הוכחה לכך שחברות הרכב הגדולות החליטו לחסלו. והיה להן מניע ברור. החברות הפסיקו במהלך מלחמת העולם השנייה את בניית הרכבים ולאחר סיומה כדי לחזור מהר לייצור החלו לייצר מכוניות שהופסק ייצורם בעת המלחמה וכך קיבלתה מכונית חדשה מדגם ישן. כמו כן שיטת המכירה של אביזרים יצרה רשימה ממוספרת של מזמינים ולא אפשרה לסוכנים קדם אנשים בתור (בד"כ חיילים משוחררים).
יוצרו 51 טאקר אשר מתוכם ידוע על 47 קיימים. במכירה הפומבית האחרונה של טאקר משוחזרת ב-2012 שולם סכום של 2.915 מיליון דולר.
מה יש במכונית הזאת?
הטאקר כוללת מנוע בוקסר 5,470 סמ"ק מקורר מים שהותקן מאחור והעביר 166 כ"ס לגלגלים האחוריים.
בנוסף ללוח המחוונים המרופד טאקר כללה עוד מרכיבים בטיחותיים, תיבת ההגה הועברה מאחורי הסרן הקדמי להגן על הנהג, לנוסע ליד הנהג הייתה גומחה שהיוותה אזור הגנה בעת תאונה (טאקר לא האמין בצורך בחגורות בטיחות והמכונית לא כללה חגורות בטיחות).
השמשה הקדמית הייתה עשויה מזכוכית עמידה ותוכננה "לקפוץ" החוצה בשלמותה בעת תאונה. הרכב כלל שלדה היקפית שהעניקה הגנה לרכב בעת תאונה.
המנוע ותיבת ההילוכים הורכבו על תת שלדה שהקלה על פירוק מהיר של המנוע, במטרה שבעת תקלה המנוע המנוע יפורק והלקוח יקבל מנוע חלופי.
בשל בעיות תקציב וזמן נדחו חידושים שתוכננו חישוקי מגנזיום, צמיגי אל תקר, הזרקת דלק, בלמי דיסק, ממיר מומנט בהנעה ישירה.
הטאקר עדיין כללה חידושים רבים ועיצוב יוצא דופן שהעניק לה את הכינוי "טורפדו" ומקדם גרר מצויין של 0.30. הדלתות נבנו אל תוך הגג כדי להקל על כניסה ויציאה, הדלת האחורית נפתחה לאחור "דלת התאבדות", תאים בדלתות שימשו תחליף לתא כפפות, מפתל לנעילת בלם החניה למניעת גניבה, פגושים מיוחדים ושישה צינורות פליטה, ורדיו שהאותיות של הלחצנים שלו יצרו את המילה Tucker.
לאור הפופלריות החלו לייצר רפליקות - העתקים של טאקר. סדנת Rob Ida Concepts בונה טאקר לפי התוכניות ששורטטו לטאקר העתידית.
טאקר בוויקיפדיה
טאקר רפליקה
הסרט על פרסטון טאקר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה