מהלך סיני

 וולוו בישראל השיקה את דגם הסלון החדש ES90 אבל האם זו באמת וולוו.

המכונית נושאת את סמל וולוו ואת העיצוב של וולוו היא יוקרתית ומאובזרת ומיוצרת במפעל הבעלים ג'ילי בסין. שמייצרת גם את דגמי ג'ילי, זיקר ולינק אנד קו.

מקור אתר וולוו

עיצוב הפנים אכן אולי נראה כמו עיצוב סקנדינבי מינימליסטי, אבל צריך לזכור שוולוו היא חברת רכב לא חברת רהיטים שוודית.

מקור אתר וולוו

וולוו תמיד נשאה מוניטין של חברה בטוחה. היא הייתה ביו הראשונות שהכניסו מערכות זיהוי של מכשולים בכביש דוגמת הולכי רגל או חיות (איילים על הכביש הם בעיה בנהיגה מחוץ לעיר בשוודיה). היא המציאה את חגורת הבטיחות בעלת שלושה עיגונים ולא רשמה עליה פטנט כדי שחברות אחרות יאמצו אותה.

השמטת מתגים ובקרים פיזיים והפעלה ממסך היא דבר שארגון הבטיחות האירופי EURO NCAP מתנגד לו. לא רק זאת גם ממשלת סין בדרך לאסור זאת.

מדוע ממשלת סין תחייב ידיות רגילות (לא קופצות) ומתגים פיזיים לתפקודים מסוימים החל משנת 2027?

בשל מקרים בהם אנשים נלכדו במכוניות עם ידיות קופצות בעת חירום וכיוון שהפעלה מהמסך מחייבת הסטת המבט מהכביש למסך (הרי לא ניתן להשתמש במישוש).

כלומר וולוו חברה בעלת מוניטין של בטיחות מציגה מכונית בעלת מרכיבים לא בטוחים. מוזר מאוד שהם בוחרים לייצר מכונית בסין בידיעה שהממשל בסין יאסור את חלק ממרכיבי העיצוב החל מהשנה הבאה. נכון המכונית מיועדת לאירופה אבל זה הגיוני לייצר שתי גרסאות ואולי זה ייאסר גם באירופה.

מה שיש לנו כאן היא וולוו שהבעלים הסיני הוציא לו את כל הנשמה השוודית. פנסי נסיעה ביום DRL בצורת הפטיש של תור לא הפוך אותה לרכב שוודי!

היית 10

המפעל של יונדאי בטורקיה ההודיע בחודש ינואר שלא יקבל עוד הזמנות ליונדאי i10 בהכנה להסבת קו הייצור לדגם המחליף. בזה מסתיים סיפורה של יונדאי i10 באירופה. (ראו כאן)

כידוע אצלנו כבר שנתיים ה-i10 אינה נמכרת בשל החרם הטורקי, אבל באירופה היא המשיכה להימכר. היא מיוצרת במקומות אחרים, כגון הודו וווייטנאם אבל לא בתקינה אירופית ובאבזור בטיחותי נמוך (אם כי באבזור פנימי גבוה יותר). ובניגוד לאחותה החולקת איתה שלדה ומנועים פיקנטו אינה מיוצרת בקוריאה.

יונדאי i10 הושקה ב-2007 כמחליפתה של מכונית המיני העירונית האטוס. במהלך השנים i10 עברה כמה שינויים בעיצוב באבזור ובצורה והיא גדלה במקצת מדור לדור כך שנעה לכיוון הקומפקטית.

דור ראשון (מקור ויקיפדיה)

הדור השני שלה הושק ב- 2013 וכולל עיצוב מודרני יותר ופחות קופסתי, דור זה עבר גם מתיחות פנים באבזור (כגון מערכת השמע) כאשר שוני נראה לעין היא צורת הפנסים בפגוש שהופכים להיות עגולים ופנסי הנסיעה ביום שמשנים מיקום מספר פעמים.

דור שני (מקור ויקיפדיה)

דור שלישי מושק בשנת 2019/20 כדי להתאימה יותר לדרישות להפוך אותה מודרנית יותר וכולל שיפורים בעיצוב ובאבזור כולל במערכות הבטיחות. וב-2023 בוצעה מתיחת פנים בהכנסת יחידות תאורה לד.

דור שלישי (מקור ויקיפדיה)

דור שלישי לאחר מתיחת פנים (מקור יונדאי)

i10 הונעה במשך השנים באמצעות מנוע 1.0 ל' (998 סמ"'ק) שהפיק 66 כ"ס או מנוע 1.2 (1198 סמ"ק) 83 כ"ס בתיבות הילוכים ידניות או אוטומטיות. תקנות הזיהום האירופיות המחמירות השפיעו על ה-i10. מנוע 998 סמ"ק היה חסכוני מאוד אבל חלש כאשר נדרש לו כוח מנוע 1.2 ל' היה חזק יותר אבל לשם החיסכון בדלק והפחתת פליטות התיבה האוטומטית שלו הוחלפה בשנים האחרונות בתיבה הילוכים חד מצמדית.

ל-i10 הייתה גם גרסה ספורטיבית i10N שהצליחה להפיק באמצעות מגדש טורבו ממנוע 998 סמ"ק 90 כ"ס, שכפי שתבינו עשו הבדל רב בהתנהגות הרכב. 

למרות הייצור בטורקייה, השינויים בתקנות הזיהום האירופיות כבר לא מאפשרות ייצור משתלם של רכב בנזין קטן וגם אחותה הפיקנטו תאלץ לעבור שינויים כדי להתאימה.

עוד רכב קטן נפל קורבן לתקנות האירופיות שמחסלות את הרכבים הקטנים והמזהמים פחות לרכיבם גדולים ומזהמים או רכב חשמלי קטגוריה שבה הסינים שולטים. במזרח הרחוק שבו התקנות לא תקפות היא תמשיך להיות מיוצרת גם בגרסת סדאן 4דלתות.

i10 וייטנאם

פתחי אוורור למושבים האחוריים ושקע USB ב-i10 GRAND 

שוב היא כאן

לאחר השקת רנו 5 ו-4 רנו מצרפת עוד מכונית חשמלית לקטלוג שלה ומשיקה את טווינגו. ואם השם הזה נשמע לכם מוכר אתם צודקים.
טווינגו שווקה בישראל במשך שנים ספורים (2017 - 2019) ובגלל תיבת הילוכים חצי אוטומטית (תיבת הילוכים ידנית עם מצמד אוטומטי) שהייתה לא אהובה שיווקה הופסק. אך באירופה היא יוצרה במשך שנים.

טווינגו דור ראשון (מקור ויקיפדיה)

המכונית היא כמובן מכונית מיני והחל מהדור השלישי היא חלקה את אותה פלטפורמה של הסמארט פור פור (גרסת 4 מושבים כמובן).

טווינגו דור שלישי (מקור ויקיפדיה)

הטווינגו החדשה (או בשמה המלא Twingo E-Tech) היא מכונית מיני חשמלית בעלת 4 מושבים, 5 דלתות, 80 כ"ס וטווח של 260 ק"מ, אורך של 3.79 מ' תא מטען של 360 ל'.
הטווינגו היא דוגמה טובה למכונית צרפתית עיצוב מצוין אבל שימושיות בינונית ומטה.

Twingo E-Tech

העיצוב הוא חדשני ומזכיר את הדור הראשון של הטווינגו. הגלגלים גדולים ומרשימים והפנסים האחוריים ייחודיים ושם הרכב כתוב בפונט מיוחד. העיצוב לא עוצר בחוץ הוא ממשיך בפנים עם שטחונים ותקרה עם הסמלים הייחודיים לרכב, בקרי מזגן גדולים וידניים ומערכת האביזרים של רנו-דאצ'יה שמאפשרת הוספת אביזרים מגנטיים.

הטווח לא מרשים אבל אינו נורא למכונית עירונית. תא המטען הוא כצפוי ממכונית מיני אבל ניתן להרחבה לא רק בקיפול של כל מושב אחורי בנפרד אלא גם בהזזתו של כל אחד מהם (אם כי לא ברור מי יוכל לשבת מאחור במרווח הרגליים האפסי שנותר). מתחת לרמפת תא מטען יש חלל די גדול שמעלה את השאלה מדוע לא לספק גלגל חלופי קומפקטי שהוא והמגבה היו נכנסים שם בקלות.

החלונות האחוריים כמו בדור השלישי של הטווינגו נפתחים לידי סדק. מובן שה נעשה כדי להוריד את המחיר אבל אלו לא קיימים במספר מכוניות זולות, כולל בסוזוקי אלטו שיש לה כיום חלון רגיל. היה עדיף שהיו עושים חלון הזזה כמו זה של הרנו 5 וכמו שעשו בדאצ'יה.

יש לשבח את העיצוב של הרצפה השטוחה ועל המדף שאינו מטען אלחוטי (אבל יש שקעי USB) ובלי תעלה ענקים שמפרידה בין הנהג והנוסע.
אבל כמו צרפתים הם מעדיפים לעתים עיצוב על שימושיות. מכסה המנוע הוא למעשה פייק ואינו נפתח. מה שנפתח הוא החיקוי של פתחי האוורור מהדגם המקורי, תחת אחד מהם נמצא מיכל נוזל שטיפת השמשות שהגישה אליו היא באמצעות מתאם מיוחד שפותח את המכסה (מה קורה אם הוא נאבד?). 

לטווינגו גלגלים גדולים ומעוצבים אולי הם היו צריכים להיות אופציה כיוון שגלגלים קטנים יותר היו מסייעים לחיסכון וכנראה מגדילים מעט את הטווח.

הטווינגו היא מכונית חשמלית עירונית לא רעה אם מחיר צפוי לא רע של מתחת ל-20 אלף אירו, אבל אולי הורדת כמה פריטים מהעיצוב והעברתם לאופציה הייתה מאפשרת לצור מכונית זולה יותר. העדר חלון אחורי נפתח במכונית ברמת המחיר הזו הוא לא מקובל במיוחד כאשר השקיעו באבזור במערכות בטיחות ובאפשרות כוונון עוצמת הבלימה הרגרטיבית.

תרבות ההיפסטרים

 אחד מרכבי הקונספט המעניינים שהוצגו השנה הוא רכב חשמלי זעיר בשם דאצ'יה היפסטר.

רגע אתם אומרים דאצ'יה זו לא החברה שמייצרת רכבים זולים  שבדרך כלל משתמשים במכללים ישנים של הבעלים שלה רנו? כן החברה הזו. אבל כנראה בשנים האחרונות היא מציגה קפיצה באיכות בדרך לייצר רכבים "משתלמים" ולא "זולים".

אז נכון שהשם הוא גימיקי מנסה להגיד אני רכב טרנדי, אבל אם תשימו לב דאצ'יה מייצרת את דאסטר וביגסטר אז היא כבר משתמשת בסיומות האלו בניגוד למשל לאינסטר של יונדאי.

מה יש לנו כאן?

רכב חשמלי קטן 3 מטרים (יותר קטן מרכבי Kei היפנים) שמצליח עדיין לדחוס ארבעה מושבים מרווחים למבוגרים. 

אז רנו החברה שהביא לנו את 4 את ה-5GT המלהיבה את הפלואנס החשמלית ואת המיני ואן אספייס הפכה לחברה שמייצרת מכוניות משעממות וגרוע מכך הן מופיעות תחת הלוגו של השותפות שלה ניסאן ומיצובושי.

וכפי שסקרתי בפוסט הקודם גם שהיא עושה רטרו לדגמי עבר שלה היא לא מקפידה על אותנטיות. לכן זה די פלא שהמעצבים שלה הצליחו לייצר מכונית כל כך מקורית.

דאצ'יה היפסטר היא כאמור מכונית חשמלית בעלת 3 דלתות לנהג ולשלושה נוסעים אבל מה שמיוחד בה זה העיצוב.

בחוץ הם בחרו במראות בעיצוב פשוט ובדלת שנפתחת ברצועה בלי ידיות קופצות למיניהן. דלת תא המטען היא חצויה ראשית נפתח החלון ולאחר מכן החלק התחתון כמו בלנדרובר או בטנדר. 

כמו בכל רכב קצר תא המטען הוא מזערי אבל קיפול הספסל האחורי מייצר תא מטען גדול. הוא גם מתקפל באופן די מקורי וחכם שהמשענות מתקפלות הצידה ומגנות על חלונות הצד מה שמאפשר לספסל להתקפל באופן שטוח לחלוטין ללא משענות הראש שמפריעות.

המושבים עשויים בד רשת מה שמזכיר את המושבים הבסיסים של הסיטרואן דה שבו מהשנים הראשונות שנראו כמו כסאות נוח. אבל למעשה זה אותו בד משתמשים היום בחלק מכיסאות המנהלים והרשת מאפשרת תנועת אוויר ומונעת או מנדפת זיעה.

לוח המחוונים כולל צג קטן וזהו. אין מסך מולטימדיה רק מחזיק טלפון שעליו נמצאים בקצה כפתור ההתנעה וקרוב להגה הלחצנים המעטים.

הרכב כולל אפשריות רבות לאביזרים שניתן לתלות אותם במקומות שונים כולל רמקול שניתן לתלות אותו מקדימה או מאחורה ומחזיק כוסות שניתן לתלותו מול פתח האוורור, אלמנט נפוץ מאוד ברכבי Kei יפניים.

עד כמה העיצוב לא מתחכם שאת כרית האוויר של הנוסע לא טורחים כלל להסתיר, היא נמצאת שם גלויה בתוך המארז שלה.

למעשה אם הייתה כאן ידית הילוכים שיוצאת מלוח המכשירים הייתי אומר שזה רנו 4 כי גם חלונות הדלתות נפתחים בהחלקה בדומה לרנו 4 המקורי.

בחזרה לעבר

בשנים האחרונות יש חזרה למכוניות עבר למכוניות עבר שהם רטרו או הומאז' לדגמים שהיו בעבר. מכונית רטרו היא בעצם פרשנות מודרנית לרכב ישן, כלומר איך היה נראה הרכב אם היה מיוצר היום.

עד כמה רטרו פופולרי?

ובכן כאשר היצרן אינו יותר גרסת רטרו לפעמים מישהו ירים את הכפפה וייצור קיט רטרו. כזה הוא הקיט של חברת קסלני (Carrozzeria Caselani) ליצירת הוואן המסחרי של סיטרואן (Citroën H Van) עם דופן המתכת הגלית על בסיס של דגמי המסחריות של סיטרואן הכולל גם את הסיטרואן אמי.

מה יוצר מכונית רטרו טובה?

ראשית בסיס טוב. לא ניתן ליצור רטרו למכונית שאף אחד לא מתגעגע אליה. מכונית שהייתה הצלחה שנמכרו מילונים ממנה היא סימן ברור להתחלה טובה. מכונית שקבעה איזשהו מגמה -טרנד, מכונית ייחודית. אך זה לא תמיד מתכון להצלחה כגון החידוש של החיפושית שכשל.

ניתן לראות דוגמאות לכך מרטרו מוצלח הפיאט 500. הגם שהמקור היה רכב צפוף בעל מנוע חלש הוא אחד מרכבי המיני האירופים הבולטים והמצליחים. סמל של הרכב האיטלקי שממנו יתפתחו הדגמים הבאים.

המיני היא דוגמה לרכב שחידש רכב מוצלח. רכב חדשני פופולרי ובגרסאות קופר גם ספורטיבי.

מיקרולינו הוא דוגמה לרכב המחדש את האיזטה רכב שהונע במנוע אופנוע, אבל מוזרותו בדלת המקרר שלו הפכו אותו לאייקון ורכב אספנות מבוקש.

המיקרולינו הוא דוגמה גם להחזרת רכב עבר כרכב חשמלי, זה גם מה שעושה פולקסוואגן למיניבוס שלה ב- ID BUZZ וזה מה שעשתה רנו בדגמי רנו 4 ורנו 5.

על פניו יש לנו את את כל המרכיבים להצלחה רנו 4 רכב שיצרו ממנו 8 מיליונים מתחילת שנות השישים עד שנות התשעים. ורנו 5 רכב שנמכרו גם מיליונים הפרשנות של רנו לרכב קטן שבגרסת GT העניק תחרות משמעותית לגרסאות הספורט של יצרניות אחרות.

רנו 4 היא מכונית שבעשור או שניים האחרונים לייצורה נחשבה כבר מיושנת, לאחר שמראש יוצרה בעיצוב ספרטני כדי להתחרות בסיטרואן דה שבו. (ראה פוסט קודם)

המכונית הזו אופיינה בתחזוקה קלה ופשוטה שמספר בעלים הרחיבו אותה ללא תחזוקה, מה שהקטין את מספר השורדות. הרצון לראות רנו 4 חדשה מומחש בערכה שמשנה את פני החזית של של מכונית Kei יפנית, סוזוקי לפין, לרנו 4.

רנו 4 על בסיס מכונית קיי יפנית, סוזוקי לפין שבאמצעות קיט המשנה את החזית שלה לרנו 4.

סוזוקי לפין הופכת לרנו 4

הדגם המחודש החשמלי של רנו 5 E-Tech אכן מייצר תחושה של דמיון רב לרנו 5 בגוף של מכונית מודרנית. נראה שזה היה קל יותר כיוון שרנו 5 לא הייתה מכונית מיושנת כאשר ייצורה הופסק. נראה שהמעצבים כיוונו לדגם ה-GT הן בעיצוב החיצוני הן בעיצוב הפנימי. 

רנו 5 (מקור NetCarShow.com)

רנו 4 (מקור NetCarShow.com)

העיצוב החיצוני של רנו 4  E-Tech החדשה גם נושא קווי דמיון רבים לרנו 4 הישנה. לי חבל שלא שילבו עוד אלמנטים כמו פנסי האיתות הצדדיים המעוינים בצורת הלוגו של רנו. בפנים מה שיש לנו היא עצלנות עיצובית. פנים הרנו 4 כמעט זהה לחלוטין לרנו 5, ולכן לא כולל אזכורים לעיצוב פנימי של רנו 4. 

מצאו את ההבדלים רנו 4 מימין מול רנו 5 משמאל (מקור NetCarShow.com)

האלמנט הבולט של רנו 4 היה ידית ההילוכים באמצע לוח המכשירים זה לא קיים. אלמנט אחר שהיה קיים גם בשנות השבעים היא מראה פנימי עומדת על לוח המחוונים. אין כאן שום אזכור לכך. את הרצפה השטוחה המירו בתאי אחסון שאולי מובן ברנו 5 אבל לא קשור לעיצוב רנו 4.

לו הם היו רוצים יכלו להשיג רבים מהמאפיינים של רנו 4 הישנה. 
ידית פתיחת הדלת של רנו 4 השינה הייתה חור אליפטי בדלת עם לוחית לחיתה בפנים מה הבעיה לייצר ידית פתיחה דומה הייתרון של ידית אליפטית שהיא סימטרית ניתן לייצר ידית אחת המתאימה להתקנה בכל הדלתות.
מראה על לוח המחוונים פשוט לשים את מסך המולטימדיה על רגל כפי שקיים למכוניות שאים להם מסך.

בשביל ידית היוצאת מלוח המכשירים  לא צריך ללכת רחוק. רנו היא שותפה מסחרית של ניסאן- מיצ'ובישי. לניסאן יש מכונית חשמלית קטנה ניסאן סאקורה שהידית שלה נמצאת בלוח המחוונים. אגב במכוניות קיי (Kei) יפניות זה די נפוץ כדי לשמור על מרחב במכונית קטנה, אגב זה לא פוגע בכמות תאי אחסון הזמינים במכוניות אלה.

לוח מכשירים ניסאן סקורה

ידית הילוכים ניסאן סאקורה

בדגמי רנו 4 האחרונים המתגים היו סביב לוח המחוונים שחולק לשניים מדים וחלק של נוריות אזהרה וחיווי.

היה נחמד אם נהג יכול לבחור תצוגה קלאסית שמדמה לוח מחוונים של רנו 4 משנות התשעים. גם חלק מהמתגים שמסודרים בתצורת פסנתר היו יכולים להיות כמו במקור סביב לוח המחוונים, כגון אלו שמופעלים שהרכב עומד כגון פנסי אזהרה וכדומה. את מתג החלונות לפחות בחלונות הנוסעים ניתן היה לשים קרוב לחלון כאשר תנועה קדימה פותחת אותו ותנועה אחורה סוגרת באופן דומה לחלון הזזה של רנו 4 הישנה.

בכלל באופן מוזר התהפכו היוצרות בין רנו 4 לרנו 5.  רנו 4 יוצרה מראש כמכונית ספרטנית לא מאובזרת, כיוון שנועדה להתחרות בסיטרואן דה שבו הלא מאובזרת. ברוב שנותיה הדלת כללה רק ידית פתיחה והחלון היה חלון הזזה ולוח המחוונים היה בסיסי. 

רנו 5 הישנה הייתה מכונית בת זמנה והאבזור שלה לא היה נחות משל מתחרותיה. 

בדגמים החשמליים החדשים הרנו 5 הדלתות האחוריות נעדרות כיסים או מחזיקי כוסות, אין ידיות אחיזה בניגוד לרנו 4 שם הם נמצאים. רנו 4 כוללת אפשרות לכיוון בלימה רגנרטיבית שאינה קיימת ברנו 5. רנו 5 היא רצה מהרנו 4 זה היה נכון במציאות אבל ההפרש היה קטן מאוד כאשר משווים את הרנו 5 בעלת 5 דלתות הישנה לרנו 4  הישנה.

רוב הבודקים אהבו את הרנו 5 למרות האבזור ומרווח הרגליים מאחור. זה כנראה בשל כך הדימיון בינה לבין רנו 5GT הישנה המוצלחת

נראה שגם כאן רנו מוכיחה את הסטיגמה על תעשיית הרכב הצרפתית שמעדיפה עיצוב על פונקציונליות.

בדרך כלל שמעבירים את ידית ההילוכים להגה זה כדי לפנות מקום על הרצפה לא למלא אותה בתאי אחסון (ראו איך ביונדאי עשו זאת באינסטר). לשני הרכבים יש תא מטען עמוק לרנו 4 יש גם תא מטען קדמי ואזורי אחסון בצדדי תא המטען. גלגל חלופי וערכת כלים הייתה שימוש טוב למקום האחסון במקון לאחסון של כבל הטעינה. ברנו 4 המגבה והידית היו מאוחסנים בתא המנוע ובגרסת הספארי הגלגל הרזרבי היה מאוחסן על מכסה המנוע.

המתחרות של רנו 5 ו-4 אינן נופלות מהן, במקום לייצר איזהו ייתרון בחרו בגימיקים עיצוביים. 

אחד מחשמלנו

הרכב הזעיר מסדרת ה Kei של הונדה קיבל כעת גרסה חשמלית מעניינת.

הונדה עומדת להשיק ביפן את הגרסה החשמלית של הרכב הזעיר שלה (Kei) N-ONE . אותו סיקרתי ברשומה קודמת. הבשורה המעניינת שיש רמזים שבניגוד למכוניות K עד היום זו תקבל גרסת הדה שמאלי שתאפשר שיווק שלה מחוץ ליפן במדינות שנוהגים בצד ימין. (עד היום מכוניות K לא יוצאו באופן רשמי מחוץ ליפן גם למדינות שנוהגים בהן בצד שמאל).

הגרסה החשמלית N-ONE e שונה במקצת היא מאבדת את מראה רטרו של הונדה 600 למראה מרובע במקצת, כנראה בגלל דרישות טכניות של החשמול. הרכב קצת יותר מעוגל עם פחות זוויות מאשר גרסת הבנזין.

N-one e תמונות אתר הונדה יפן

החזית שונה במקצת בגלל חוסר הצורך באספקת אוויר למנוע. החלק המרכזי השחור עשוי מפלסטיק ממוחזר וכולל שקע טעינה ושקע V2L לאספקת מתח למכשירי חשמל. צריכים לזכור שביפן המתח הוא 110 וולט ואם תיווצר גרסת הגה שמאלי העוצמת אספקת המתח כנראה תהיה נמוכה יותר.

הפנים נראה די דומה לגרסת הבנזין אם כי קצת פשוט ופחות מתוחכם (כנראה כדי לשמור על מחיר נמוך) עם מושבים האחוריים מתקפלים מעלה (כמו בקולנוע) או למצב שטוח בקו ישר עם רצפת תא המטען.

ישנן שלוש גרסאות אחת ללא מסך ושתיים עם מסך 9 אינץ' ושונות באבזור.

כמו כל מכונית K היא מוגבלת ל 47 קו"ט או 63 כ"ס. לגרסת הבנזין זה מספיק במיוחד לגרסה הידנית בעלת 6 הילוכים ששוקלת רק 840 ק"ג ונחשבת זריזה ומהנה לנהיגה. 

אך כל מכונית חשמלית סובלת ממשקל הסוללה. האם הונדה שמרה על משקל דומה לגרסאות CVT הנעה 4WD של 920 ק"ג? האם הונדה קיצרה במקצת את הרכב ופגעה במרחב כדי לשמור על משקל סביר וטווח סביר או פשוט ניצלה את המומחיות שלה בחשמל לייעל את הצריכה?

הטווח לרכב שמיועד לעיר הוא טוב 270 ק"מ בתקן WLTP, יש לזכור שליונדאי אינסטר בגרסה הבסיסית יש טווח של 266 ק"מ, ויריבה שלה ביפן בסגמנט K, ניסאן סקורה היא בעלת טווח זעום של 180 ק"מ. אין כוונון של בלימה רגרטיבית אבל יש שני מתגים אחד הפעלת מצב חסכוני והשני הפעלת נהיגה בדוושה אחת.

אז מה מקבלים פה מכונית עירונית חשמלית ל-4 נוסעים עם כל מה שהיינו מצפים ממכונית כזו ואף יותר: מיזוג אוויר, 6 כריות אוויר, מערכת בטיחות Honda Sensing הכוללת בקרת שיוט אדפטיבית (דבר נדיר במכוניות מיני מחוץ ליפן) ומערכת מולטימדיה Honda Connect. 

מבט על הרכב מראה שהונדה מנסה לשמור על מחיר סביר לרכב חשמלי העיצוב אינו מקורי כמו בגרסת RS של מנוע הבנזין, מספר הצבעים שהרכב זמין נמוך יותר ואין אפשרות לצביעה דו גונית.

דף חלק

יצרנית אמריקנית חדשה Slate Auto שואפת לייצר את גרסה חשמלית זולה של אחד מהאייקונים האמריקנים טנדר Pickup Truck.

בואו נוריד את מה שתמיד אומרים שמציגים את החברה ג'ף בזוס הבעלים של אמזון השקיע בחברה. אם לי היה כסף פנוי כמוהו גם הייתי משקיע. יופי פרקנו נמשיך.

המטרה של היצרנית (אתר) היא לייצר בארה"ב טנדר קומפקטי חשמלי במחיר שווה לכל נפש. לצורך כך היא  נוקטת בגישה של גרסה בסיסית לא מאובזרת.

כמה לא מאובזרת?

בגרסה הבסיסית חד קבינה אין חלונות חשמל יש את הידית ההיסטורית לפתיחה ולסגירה של החלונות. אין מסך חוץ מלוח המחוונים אין מערכת שמע. יש מערכות בטיחות ומזגן וכמובן טווח נמוך של כ-240 קילומטרים (הסוללה הגדולה כ-386 ק"מ). 

גרסה בסיסית תמונות מאתר החברה

וכמו במודל T ניתן לקבל את הגרסה הבסיסית בכל צבע בתנאי שהוא יהיה... צפחה (כמה מפתיע לאור השם של הרכב). האמת שזה לא נכון כיוון שבמסגרת האבזור הרחב שמציע היצרן ניתן לקבל עיטוף (wrapping) של הרכב במגוון של צבעים. ניתן לקבל את הרכב עטוף מהיצרן או לקבל ערכת עיטוף ולהחליט אם תדביק אותה על הרכב בעצמך או בעזרת מומחה.

מה שמעניין ברכב הוא אבזור שמאפשר להפוך אותו מטנדר חד קבינה לרכב דו מושבי (עדיין רק שתי דלתות) עם הוספת ספסל אחורי ושתי ערכות של סגירת ארגז המטען. לפי טענת החברה מומחה יכול לעשות את השינוי מטנדר ל-SUV בחצי שעה.

תוספת פאסטבק

סגירה SUV מרובעת

רגע אמרתי זול, כמה זול?

טנדר כמו פורד מאבריק ויונדאי סנטה קרוז עולים בגרסה הבסיסית קצת מעל 28,000 דולר. מוצגים אחרים עולים יותר. מחיר SLATE כתוצאה מביטול הקלות המיסוי לרכב חשמלי ע"י ממשל טראמפ  ההטנדר לא יעלה פחות מ-20,000 דולר. המחיר יכול להגיע קרוב יותר למאבריק ולסנטה קרוז שהם מאובזרים יותר אבל לא חשמליים (למאבריק יש גרסה היברידית). היצרן טוען שזה יהיה באמצע ה-20 אלף.

יש ספקניים בנוגע לסיכויי ההצלחה אבל אני חושב של-SLATE יש סיכויי הצלחה טובים.

עיצוב: SLATE משתמש בעיצוב הקופסתי הרגיל של טנדר סטנדרטי. הוא נראה כאילו יצא מקטלוג רכב משנות השבעים.

התאמה אישית: או כמו שמכנים זאת בארה"ב קסטומיזציה. האמריקנים אוהבים לשפר, לשפץ ולהתאים את הרכבים שלהם יעידו על כך עשרות עסקים, תוכניות טלוויזיה וירידים בנושא. הרכב הזה ממש מאמץ את הקסטומיזציה והמראה השגרתי שלו גם מעניק לגיטימציה לשיפור ולייפוי. 

הטעם האמריקני: אני מתכוון לכך שלאמריקנים לא אכפת לנהוג ברכבים בסיסיים. הם נוהגים בטנדרים ישנים משנות השבעים והשישים עם פחות מותרות מה-SLATE. יש רכב שטח מהעבר שה-SLATE מזכיר International Scout שכיום הוא רכב נחשק שמחירו עולה.

תשלומים: הספקנים אומרים הרכב זול אבל אם אתה רוצה צבע, רדיו חלונות חשמליים, מערכת שמע, ערכת SUV הרכב כבר לא כל כך זול. כן, אבל בגלל שהרכב בסיסי כל התוספות האלו הן אפשריות מאוחר יותר כאשר יהיה לבעלים כסף. הבסיסיות של הרכב אומרת שאולי תוכל לקנות תחליפים באינטרנט או לייצר בעצמך אבזור שניתן להרכיב ברכב.