בתוכנית הילדים של הטלווזיה הישראלית ריצ'רץ' היה קטע קבוע שבו הם היו מצרפים דברים " מריץ' ורץ' יוצא ריצרץ מ.... ו... יוצא ..."
"מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ' ממקרר ואופנוע יוצא איזטה!"
Isetta 250 1957
זה רכב עם שלושה גלגלים? כן ולא!
לדגם הזה יש שלושה גלגלים אבל יש גם דגם עם ארבעה גלגלים. ההיסטוריה של האיזטה מתחילה באיטליה במפעל איזו (ISO) של רנצו ריבולטה (Renzo Rivolta) שייצר מקררים, אופנועים ותלת אופנועים. המטרה הייתה לייצר מכונית קטנה חסכונית וזולה שמה היה איזטה (Isetta) שפירושו "איזו קטנה".
האיזטה הייתה מכונית זעירה דמוית בועה באורך 2.4 מטרים וברוחב 1.4 מטרים המאפיין הבולט שלה כנראה הגיע מכך שהיא תוכננה על ידי יצרן מקררים היא נפתחה מקדימה כמו דלת מקרר שכל מכלול ההגה והמחוונים זזו יחד עם הדלת. על הספסל שלה ניתן היה לדחוק בקלות שני מבוגרים ובקושי רב שני מבוגרים וילד קטן. לאיזטה היה גג בד נפתח ששימש פתח חילוץ במקרה שבשל תאונה לא ניתן יהיה לפתוח את הדלת החזיתית.
המבנה היה די פשוט של מנוע אופנוע שהניע גלגל אחורי, אך שהתברר שהמכונית לא יציבה הוא הוחלף בשני גלגלים שהיו מספיק קרובים זה לזה (כ-48 ס"מ) וכך לא היה צורך בדיפרנציאל. המנוע מוקם בצד ימין כדי לאזן את המשקל של הנהג. עם מיכל של 13 ליטר וצריכת דלק של למעלה מ-20 ליטר לאיטה היה טווח נאה לאור העובדה שרוב הדגמים לא עברו את ה- 75 קמ"ש.
המפעל באיטליה ייצר את Iso Isetta בין השנים 1953- 1956, אבל בשל העובדה שבעל המפעל היה מעוניין יותר במכוניות ספורטיביות יותר הוא העניק רישיונות ייצור למפעלים שונים. האיזטה האיטלקית יוצרה גם בבלגיה ובספרד בדגם זהה לאיטלקי כולל דגם של משאית.
אבל היצרן המזוהה יותר מכל עם האיזטה היא חברת חברת ב.מ.וו שייצרה את BMW Isetta בין השנים 1955 - 1962. ב.מ.וו ייצרה את המספר הגדול ביותר של רכבי איזטה, פיתחה את הרכב הכניסה בו את מנוע אופנוע מתוצרתה והחליפה את חלון הבועה בחלון הזזה.
האיזטה גם הורכבה בבריטניה, שם נאלצו לשנות את כיוון פתיחת הדלת בשל הזזת מיקום ההגה. בדגם האנגלי הנהג והמנוע היו ממוקמים באותו מקום מה שחייב לשים משקל נגדי בצד השני.
האיזטה של ב.מ.וו צוידה במנוע 247 סמ"ק ארבע פעימות בעוצמה של 12 כ"ס ושנה מאוחר יותר במנוע של 298 סמ"ק (איזטה 300) שהעלה את העוצמה ל-13 כ"ס. ב-1957 החל יצוא לארצות הברית של דגמי 300, ההצלחה המתונה ברחבי העולם עודדה את ב.מ.וו לייצר דגם 600 (המכונה גם לימו) הכולל מושב אחורי ודלת צד. דגם זה נמכר קצת פחות טוב בשל היותו יקר יותר.
איזטה 600 צוידה במנוע 582 סמ"ק שני צילינדרים שהפיק 26 כ"ס והביא את המכונית לקצת יותר מ-100 קמ"ש. הדגם הזה היה כאמור קצת יקר מדי ביחס לתמורה שיכולת לקבל ממיני מיינור בבריטניה, דה שבו בצרפת וחיפושית בגרמניה ולכן ב-1962 הייצור הופסק בגרמניה. שנה קודם לכן הופסק הייצור בבריטניה אבל המפעל המשיך לייצר חלקים עד 1964. ב.מ.וו תעבור לייצר את דגם 700 מכונית אמיתית בעלת מנוע אחורי והנעה אחורית.
האיזטה היא למעשה המכונית הזעירה (מיקרו) שהצליחה. על הצלחתה ניתן ללמוד מכמות המכוניות שיוצרו, מאורך הזמן שהיא יוצרה וכן מהעובדה שנעשו לה חיקויים בזמנה על ידי הינקל (הינקל קבינה ) וכיום בגרסה חשמלית של הרינגטון גרופ.
לאיזטה יש גם נגיעה ישראלית חברת קייזר פייזר של אילין קנתה את זיכיון ייצור של וולאם הצרפתית כאשר זו נקלעה לקשיים, אבל בשל קשיים בירוקרטים ההרכבה/הייצור של האיזטה בארץ לא יצאה לפועל. נוהל גם מו"מ לייצור היורשת BMW 700 המכונית האמיתית של ב.מ.וו אבל גם הוא נכשל.
המבנה היה די פשוט של מנוע אופנוע שהניע גלגל אחורי, אך שהתברר שהמכונית לא יציבה הוא הוחלף בשני גלגלים שהיו מספיק קרובים זה לזה (כ-48 ס"מ) וכך לא היה צורך בדיפרנציאל. המנוע מוקם בצד ימין כדי לאזן את המשקל של הנהג. עם מיכל של 13 ליטר וצריכת דלק של למעלה מ-20 ליטר לאיטה היה טווח נאה לאור העובדה שרוב הדגמים לא עברו את ה- 75 קמ"ש.
המפעל באיטליה ייצר את Iso Isetta בין השנים 1953- 1956, אבל בשל העובדה שבעל המפעל היה מעוניין יותר במכוניות ספורטיביות יותר הוא העניק רישיונות ייצור למפעלים שונים. האיזטה האיטלקית יוצרה גם בבלגיה ובספרד בדגם זהה לאיטלקי כולל דגם של משאית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה