שני אורות בליל?

כאשר מביטים על מכונית טאקר 48 מבחינים מיד במאפיין הבולט שביותר שלה - פנס שלישי, שכונה "עין הציקלופ". אבל המכונית הזו שיוצרה רק במשך שנה אחת הייתה יותר מזה.

המכונית הייתה פרי מוחו של פרסטון תומס טאקר (Preston Thomas Tucker) ב-1946 טאקר החל לתכנן ייצור של מכונית חדשה מתקדמת המכונית הוצגה לראשונה ב-19 ביוני 1947.

טאקר שלא היו לו את הרזרבות הכספיות של היצרנים הגדולים גייס כסף בצורה מתוחכמת. הוא מכר זיכיונות לסוכנויות וכן למזימני רכב אביזרים שיותקנו ברכב.

הרשות לניירות ערך הגישה תביעה נגד טאקר ואחרים בחברה על הונאה בטענה שנמכרים זכיונות וחלקים של רכב שלא קיים. טאקר יצא זכאי אבל החברה קרסה וטאקר נפטר ב-1956 לפני שמימש את תוכניותיו לחזור ולייצר מכוניות. (הבמאי פרנסיס פורד קופולה, בעלים של טאקר 48, עשה סרט על חייו)

התביעה, הפרסומים השליליים בעיתונות, ודחיית הצעתו במכרז לקניית מפעל פלדה על אף שהיית הגבוהה ביותר, היוו בעיני טאקר הוכחה לכך שחברות הרכב הגדולות החליטו לחסלו. והיה להן מניע ברור. החברות הפסיקו במהלך מלחמת העולם השנייה את בניית הרכבים ולאחר סיומה כדי לחזור מהר לייצור החלו לייצר מכוניות שהופסק ייצורם בעת המלחמה וכך קיבלתה מכונית חדשה מדגם ישן. כמו כן שיטת המכירה של אביזרים יצרה רשימה ממוספרת של מזמינים ולא אפשרה לסוכנים קדם אנשים בתור (בד"כ חיילים משוחררים).

יוצרו 51 טאקר אשר מתוכם ידוע על 47 קיימים. במכירה הפומבית האחרונה של טאקר משוחזרת ב-2012 שולם סכום של 2.915 מיליון דולר.

מה יש במכונית הזאת?
הטאקר כוללת מנוע בוקסר 5,470 סמ"ק מקורר מים שהותקן מאחור והעביר 166 כ"ס לגלגלים האחוריים.

טאקר הכילה מספר חידושים שהבולט מכולם היה פנס עיקולים/פניות הפנס נועד להאיר אל תוך הפנייה (מאפיין שקיים היום במכוניות) וההטייה שלו בוצעה באמצעת סיבוב ההגה ביותר מ- 10% (במספר מדיונות היה איסור על יותר משני פנסים וסופק כיסוי לפנס המרכזי). לכל גלגל היה מתלה עצמאי, לוח המחוונים היה מרופד וכל המחוונים והמתגים רוכזו בסביבת הנהג. העברת ההילוכים בוצעה באמצעות תמסורת ואקום (vacuum shift mechanism) ולאחר מכן פותחה תיבת הילוכים אוטומטית שקיבלה את השם "טאקרמטיק" (Tuckermatic) והותקנה רק בשתי מכוניות. המושב האחורי והקדמי היו זהים וניתן היה להחליף ביניהם שהמושב הקדמי התבלה.

בנוסף ללוח המחוונים המרופד טאקר כללה עוד מרכיבים בטיחותיים, תיבת ההגה הועברה מאחורי הסרן הקדמי להגן על הנהג, לנוסע ליד הנהג הייתה גומחה שהיוותה אזור הגנה בעת תאונה (טאקר לא האמין בצורך בחגורות בטיחות והמכונית לא כללה חגורות בטיחות).

השמשה הקדמית הייתה עשויה מזכוכית עמידה ותוכננה "לקפוץ" החוצה בשלמותה בעת תאונה. הרכב כלל שלדה היקפית שהעניקה הגנה לרכב בעת תאונה.
המנוע ותיבת ההילוכים הורכבו על תת שלדה שהקלה על פירוק מהיר של המנוע, במטרה שבעת תקלה המנוע המנוע יפורק והלקוח יקבל מנוע חלופי.
בשל בעיות תקציב וזמן נדחו חידושים שתוכננו חישוקי מגנזיום, צמיגי אל תקר, הזרקת דלק, בלמי דיסק, ממיר מומנט בהנעה ישירה.

הטאקר עדיין כללה חידושים רבים ועיצוב יוצא דופן שהעניק לה את הכינוי "טורפדו" ומקדם גרר מצויין של 0.30. הדלתות נבנו אל תוך הגג כדי להקל על כניסה ויציאה, הדלת האחורית נפתחה לאחור "דלת התאבדות", תאים בדלתות שימשו תחליף לתא כפפות, מפתל לנעילת בלם החניה למניעת גניבה, פגושים מיוחדים ושישה צינורות פליטה, ורדיו שהאותיות של הלחצנים שלו יצרו את המילה Tucker.

לאור הפופלריות החלו לייצר רפליקות - העתקים של טאקר. סדנת Rob Ida Concepts בונה טאקר לפי התוכניות ששורטטו לטאקר העתידית.

טאקר בוויקיפדיה

טאקר רפליקה   

הסרט על פרסטון טאקר

פיסקע

פיסקע ביידיש היא הכשלה באמצעות הרגל.
המכונית הבאה פיסקר קרמה (Fisker Karma) היא מכונית היברידית נטענת - פלאג אין היבריד (plug-in hybrid electric vehicle - PHEV) שבהחלט שמה לעצמה רגל.

המכונית שווקה ב-2012 ואנשים היללו את העיצוב החיצוני אבל קטלו את הנדסת האנוש ועיצוב הפנים. במחיר של 102,000 עד 116,000 הקונים גם לא ציפו לכמות התקלות והבעיות של הציוד ההיקפי ולאיכות גימור שאינה מושלמת בניגוד לפורשה פנאמרה, ולמזרטי קוורטופורטה גם הן מכוניות ספורט לארבעה נוסעים.

החברה פשטה את הרגל ונקנתה על יד חברת החלפים הסינית Wanxiang שהכריזה ב-2014 שהיא שוקלת לחדש את הייצור ב-2015.

המושבים האחוריים דומה יותר לחומה אשר לחציצה

את המכונית יזם הנריק פיסקר שהיה מעורב בעיצוב מכונות יוקרה. הפיסקר היא מכונית הספורט ההיברידית חשמלית הנטענת היחידה.
רוב המכוניות ההיברידיות כוללות מנוע אשר מניע את הגלגלים כתגבור למנוע החשמלי או כאשר המצברים מתרוקנים. הפיסקר דומה בדרך הפעלה  לשברולט וולט מנוע הבנזין משמש למעשה כגנרטור אינו מניע את הגלגלים אלא מספק חשמל. זו למעשה מכונית חשמלית עם טווח מוגדל, כלומר אין צורך לפחד שהמצברים יתרוקנו באמצע הדרך.

הרעיון נשמע נהדר ופועל היטב בקטרי רכבת ששם מנוע הדיזל הוא למעשה גנרטור שמפיק חשמל המניע את מנועי הרכבת.
מה הבעיה נשים גנרטור קטן כזה כמו שמשתמשים בטיולים?
אז מתברר שזה לא עובד.
יש הבדל בין קטר למכונית. שטח הרכבת הוא גדול מאוד ומאפשר התקנה של מספר מנועים אלו יכולים לייצר חשמל המספיק לצריכה של כמה עשרות בתים. כמו כן ברכבת המעבר לחשמל חוסך את הבעיתיות של המשקל הרב של הרכיבים של מערכות ההינע באמצעות השימוש במנועים חשמליים, כמו כן זה מאפשר חיבור של הרכבת להנעה בחשמל מהרשת על ידי עקיפה של המנוע.

טלסה S המכונית החשמלית המוצלחת ביותר עד עתה משתמשת במטען של 11 קו"ט (קילו-וואט) או מטען כפול של 22 קו"ט או מטען סופר מהיר של 100 קו"ט, ולטלסה יש שני דגמי מצברים 85 קוט"ש (קילו-וואט שעה) ו- 60 קוט"ש.
גנרטור המסוגל לספק מתח כזה הוא גדול ולכן בפיקסר מותקן מנוע 2.0 ל'. למרות שבארצות הברית זה מנוע קטן, עדיין זה מנוע כבד, הוולט לשם דוגמה משתמשת במנוע 1400 טורבו.

הפיקסר כוללת קולטי פוטו-וולטאים על הגג, אבל בניגוד למה שחושבים אלו כנראה יכולים לספק חשמל רק למנורות הקריאה.

דרך נוספת לייצור חשמל שקיימת בכל המכוניות ההיברידיות והחשמלית היא בלימה רגנרטיווית, הבלימה יוצרת זרם שמשמש לטעינה ומאריך במקצת את זמן השימוש בחשמל.
פיקסר פיספסה דרך נוספת לייצור חשמל. כפי שניתן לראות לפיקסר בחזיתה יש שני נחיריים, בכל אחד מהם ניתן היה למקם טורבינה אנכית קטנה בכל נחיר (שכמובן כאן תותקן אופקית) וטורבינה נוספת המשתמשת בגזי הפליטה של המנוע או שימוש בהמרת חום לייצור זרם.

טורבינת אנכית

ברור מדוע רוב המכוניות ההיברידיות פועלות בשיטה של מנוע בנזין המניע את הגלילים ולא משמש כגנרטור. עם הגדלה של ההספק של המנועים הקטנים ניתן לצפות שהם יוכלו לטעון מכוניות את מצברי המכונית וסוג זה של מכוניות היברידיות יתרחב.

הטיל הכי איטי

פרסומת מ-1968

לא זה לא חרוט הגלידה אלא קטנוע מתוצרת ישראל.
הקטנוע יוצר במפעלי האופניים הישראלים (Israel Cycling Manufacture) בקיבוץ צרעה מחלקים שהובאו מחו"ל ומחלקים שיוצרו בארץ.

הקטנוע היה מבוסס על דגם של קטנוע גרמני, קפרי (Capri) של חברת אכילס (Achilles) שהייתה פעילה בין השנים 1953-57 ויוצר ברישיון בהולנד בשם Germaan Capri. המפעל והציוד נקנה על ידי יצרנים אופנועים בריטית נורמן שייצרה בבריטניה את הגרסה שלה נורמן ניפי (Norman Nippy).

אכילס קפרי

הגרסה הישראלית דמתה תחילה לגרסה מחו"ל דמויית אופניים (ומכאן קטגוריית הרישוי אופניים עם מנוע עזר) לאחר מכן כמו הקטנועים שניתן לראות במזרח הרחוק קיבלה מושב ארוך רציף על חשבון הסבל.

השם הגרמני/ההולנדי קפרי מאזכר את האי האיטלקי, שאז (וגם היום) הקטנועים היו אמצעי התחבורה הפשוט, הקל והזול לתיירים באיי הים התיכון. השם האנגלי ניפי (זריז) קצת מטעה, אכן כקטנוע היה זריז בתנועה העירונית אבל זה כלום לעומת שיא ההטעיה הישראלי שהטילון הזה לא דמה בכלום לטיל.

הטילון היה מופד (moped) שפירושו motor + pedal, קטנוע שהותנע באמצעות דיווש, שהיה נחוץ בעליות תלולות או שנתקעת ללא דלק. מנוע 2 פעימות 49 סמ"ק הזעיר, הונע בתערובת של 35% שמן ודלק והפיק כ"ס שגם אדם עם אצבעות חסרות יכול לספור על כף יד אחת (כ-2.4 כ"ס בדגמים החזקים). הקטנוע כלל 2 הילוכים והגיע למהירות מרבית של 60 קמ"ש.
עם מנוע בעל כוח של מכסחת דשא ברור הטילון היה חסכוני היצרן הגרמני טען ל-1.5 ליטר/100 ק"מ 66 קילומטר לליטר! בעוד שהגרסה הבריטית קיבלה שדרוג למנוע 98 סמ"ק של זקס (מהירות מרבית 100 קמ"ש), הטילון המשיך עם המנוע הקטן, אבל לא יכול היה להתמודד עם הייצור האיכותי והזול יותר מהמזרח והמפעל נסגר בשנות השבעים לאחר 20 שנות שיווק 1959 - 1979.

מידע נוסף תוכלו למצוא בקישורים למטה. יש משהו משותף לטילון ולמסרשמידט, הם סיפקו צורך לרכב זול ונעלמו שנכנסו כלי תחבורה כדאיים יותר, ושניהם הונעו במנוע של חברת זקס הגרמני.

עוד דבר מעניין להיסטוריה הדו-גלגלית של ישראל המשווקת של הטילון היה חברת עופר הידועה היום כעופר אבניר יבואני פיאג'ו, סוזוקי וקימקו.

כתבה באתר fullgaz (כולל כמות נאה של תמונות)

כתבה באתר Ynet

ישראליאנה - אז והיום - אנשים ישראל - רוכבים על טילון

מאמרים באנגלית על נורמן ניפי (חפשו ברשימה Nippy)

מאמא מיה!

מכוניות חשמליות מיוצרות היום על ידי חברות יציבות דוגמת יצרני מכוניות אשר מייצרים מכונית חשמלית או מסבים מכונית קיימת להנעה בחשמל או על ידי מיליארדר כמו אלון מאסק. חברות אחרות שאיין להם כיסים עמוקים מיצרות מכוניות חשמלית קטנות יותר חלקן מתאימות לנסיעה רק בעיר.

אחת המקוריות שבין המכוניות האלו הייתה מייה אלקטריק (Mia electric) שיוצרה על ידי חברה בעלת שם זה.

המכונית כפי שהיא נראית היא בתצורת מסחרית - ואן ולה מספר דגמים עם 2 - 4 מושבים.

המכונית הגיע בדגם מסחרי (U) שבו מושב נהג בלבד או מושב נהג ומושב נוסע.
דגם רגיל שבו מושב נהג ושני מושבי נוסעים.
דגם משפחתי (L) שבו נוסף מושב נוסע שלישי לילד.

מה שמיוחד המכונית זה הרעיון העיצובי שעמד מאחוריה.
מושב הנהג ממוקם במרכז ומאפשר שדה ראייה מצויין לנהג ואגב חוסך התאמה של מיקום ההגה לפי מדינת היעד. בנוסף לדלת ההטענה האחורית למיה יש שתי דלתות הזזה שכדי לאפשר כניסה קלה נוגסות קצת בגג.

כאשר יש פחות דלתות המכונית עולה פחות אבל יש את הבעיה שצריך להסיט את מושב הנהג כדי לאפשר לנוסעים מאחור להיכנס אבל מיקום הנהג לפנים במרכז ודלתות הזזה רחבות פותרות את הבעיה.
אגב מושב נהג לפנים הוא רעיון שבוצע בעבר במכוניות זעירות ראו את התמונה למטה של  Scootacar Mk II 1962:

 סביבת הנהג מעוצבת באופן נאה ולמרות תצורת הואן שלה המכונית היא די קטנה

מפרט טכני:
אורך: 2.87 מ' דגם 4 מושבים 3.19 מ'
רוחב: 1.64 מ'
גובה: 1.55
קוטר סיבוב (קיר לקיר/מדרכה למדרכה)  8.5/8.7 מ' 4 מושבים 9.1/9.3 מ'
בסיס גלגלים: 1.93 / 2.24  מ'
נפח מטען: 260 ל' / 420 ל' דגם מסחרי: נהג בלבד 1500 ל' / נהג ונוסע 1200 ל'
משקל עצמי:815 / 836 ק"ג
משקל מטען: 278 / 322 ק"ג
משקל כולל מורשה: 1093 / 1172 ק"ג
טווח: 80 ק"מ מצברי 8 קו"ט, 125 ק"מ 12 קו"ט
מהירות מרבית: 100 קמ"ש
טעינה ל- 100%: 3 - 5 שעות משקע 220 וולט בהתאם למצבר
טעינה מהירה: 10 דקות לטווח של 8 ק"מ
ציוד תקני:
ABS
כרית אוויר לנהג
סייען בלימת חירום EBA
מחבר לסמארטפון או לטאבלט ומקום אחסון
נעילה בשלט רחוק
מטען מצברים מובנה
חישוקי גלגלים מאלומיניום


נשמע יופי של מכונית איפה קונים?
לפני שאתם רצים לחנויות החברה הייתה פעילה מאמצע 2011 עד סוף 2013 והיא נכנסה ב-2014 להליך כינוס נכסים. כנראה המכונית לא הייתה זולה מספיק כמו מכוניות חשמליות זעירות ולא הייתה יוקרתית מספיק כמן טסלה S כדי שאנשים ישקיעו בה כסף רב.

מבחן מצולם של מיה אלקטריק

מיה אלקטריק בוויקיפדיה
סקירה של הרכב

זה מטוס זה סירה?

לא זה מכונית! (תלת גלגלית)

 ב-1952 פריץ פרנד הסב את תשומתו של וילי מסרשמידט בעליו של מפעל המטוסים הידוע לדגם שהוא פיתח של כלי רכב תלת גלגלי. מפעל המטוסים של מסרשמידט הוחרב במלחמה ועדיין נאסר על גרמניה לייצר מטוסים, ייצור המכונית הזולה הזאת ייצור תעסוקה לקווי הייצור של המפעל.

התקופה שלאחר המלחמה הייתה כר נרחב לצמיחה של מכוניות חסכוניות באירופה בשל הנזק החמור לתעשייה ולרכוש, יכולות הייצור נפגעו וגם היכולת הכלכלית של אנשים. מכוניות זולות ופשוטות סיפקו בדיוק את צורכי התעשייה ואת צורכי האנשים.

השיתוף בין ווילי מסרשמידט וידידו הביא להשקה ב-1953 של Messerschmitt KR175. מכונית תלת גלגלית, בעלת הנעה אחורית, דו מושבית שהמושבים מסודרים זה מאחורי זה (טנדם). ה -KR בשם המכונית פירושו Kabinenroller "אופנוע עם תא" והמספר רומז על נפח המנוע 175 סמ"ק של מנוע אופנוע דו פעימתי של פיכטל וזקס בעל 9 כוחות סוס.

מה שהופך את המסרשמידט למיוחד בין כל המכוניות הזעירות והספרטניות שצצו בשנות החמישים היא אופן הפתיחה שלו כמו חופת מטוס.

אורך הרכב היה 2,820 מ"מ, רוחבו 1,220 מ"מ, משקלו 180 ק"ג ומהירותו המרבית 90 קמ"ש (למרות שלי נראה שנהיגה במהירות כזאת מיועדת לאמיצים בלבד).

ב-1955 יצאה גרסה משופרת של המסרשמידט KR200 עם מנוע של  191 סמ"ק שהפיק 10.2 כ"ס המשקל גדל ל-230 ק"ג והמהירות המרבית ל- 100 קמ"ש. ההתנעה עברה מרגלית לדינמו.
למרות השיפורים עדיין מדובר במכונית ספרטנית שבדגם החדש כדי לנסוע לאחור (רוורס) צריך לכבות אותה ולסובב את מפתח ההצתה לצד השני כדי להפוך את כיוון המנוע (כי לרוב מנועי האופנועים אין הילוך אחורי).

מקום למטען כאשר יש שני נוסעים אין בדיוק ואלתורים דוגמת מנשאי צד ומנשא על מכסה המנוע האחורי ואף נגרר היו נדרשים.

המכונית קיבלה גם גרסת גג נפתח - רודסטאר (KR201).

 וב-1958 יצאה הטיגר גרסת ספורט ארבע גלגלית המבוססת על מסרשמידט KR200 שיוצרה בנפרד ונשאה את השם FMR Tg500. המכונית הונעה במנוע של 500 סמ"ק 19.2 כ"ס ושקלה 350 ק"ג ויכלה להגיע למהירות מרבית של 126 קמ"ש. מכונית זו הייתה יקרה יחסית וזו הסיבה שכה מעטות ממנה נמכרו. יצורה נפסק ב-1961 שלוש שנים לפני שהייצור של כל דגמי המסשרמידט יופסק.

המשברים של שנות החמישים חלפו הכלכלה התאוששה ומכוניות המיקרו (הבועה) נכנעו למכוניות המיני שהיו למעשה מכוניות זולות טובות וחדשניות שהעניקו תמורה מעולה לכסף ששילמו עבורם.

ויקיפדיה KR175

מוזיאון מכוניו מיקרו של ברוס וויינר

צומת טי

פורד מודל טי 1908

נפתח בשאלה מה עולה יותר מכונית פורד מודל טי שיוצרה בתחילת המאה העשרים (כפי שנראית למעלה) או מכונית אמריקאית משנות השישים?
התשובה: מכונית משנות השישים.

פורד מודל טי יוצרה מ-1908 עד 1927 מהמפעל בארה"ב יצאו כ- 15 מיליון מכוניות מדגם טי. (היה מפעל באנגליה שייצר כמות קטנה של דגם טי) ברור שמייצרים כמות כזאת גם לאחר כמעט 100 שנה חלק גדול מהן השתמרו.

מה שגרם להשתמרות המכוניות הוא גם המבנה הפשוט שנועד להוזיל את המחיר ולהקל על התיקון שלה.

לדגם טי היה מנוע 4 צילינדרים שהפיק 20 כ"ס, אותם הוא העביר לגלגלים דרך ממסרה פלנטרית. 2 ההילוכים הקדמיים הופעלו באמצעות הרגל והילוך האחורי באמצעות ידית מתחת להגה. הצתה והאצה נשלטו גם הן באמצעות ידית על ההגה, שכמובן ההצתה בוצעה על ידי סיבוב ידית ארכובה הנראית בתמונה. מאוחר יותר בסביבות 1920 תוצע התנעה חשמלית אבל התוספת של 75$ הרתיעה רבים מהקונים.

מיכל הדלק של 10 גלונים (כמעט 38 ליטרים) היה מתחת למושב הקדמי, בסיס הגלגלים היה זהה לכל המרכבים 100 אינץ' (254 ס"מ) ואורך כולל של דגם טורינג היה 134.5 אינץ' (342 ס"מ בערך), המשקל היה 1200 ליברות (כ-544 ק"ג) והמהירות המרבית 65 - 70 קמ"ש. לאור ריבוי הכבישים הלא סלולים והמתלים הקשיחים של דגם טי, יש לי ספק אם ניתן היה להגיע למהירות זו מבלי להתהפך או לגרום לעצמך נזק גופני חמור.

למכונית היו מוזרויות שונות, למשל להילוך האחורי היה יותר כוח מלהילוכים הקדמיים ולכן לפעמים היה צריך לעלות גבעה תלולה בנסיעה לאחור. היא היוותה כר פורה לבדיחות אבל עדיין הייתה הצלחה מדהימה.

ההצלחה שלה נבעה מכך שהנרי פורד ייצר אותה בקו ייצור וכך הוזיל את מכירה מ- 850 דולר ב-1908 ל-260 דולר ב-1925. בשנים הראשונות ניתן היה לקבל אותה במספר צבעים אבל בין השנים 1913 - 1925 ניתו היה לקבל אותה רק בשחור, או כמו שהנרי פורד ניסח זאת: "ניתן לקבל מודל טי בכל צבע בתנאי שהוא שחור".

בשנות העשרים מכונית עמידה ובסיסית כמו פורד מודל טי כבר לא הספיקה לחלק מהציבור. אנשים יכלו להוסיף כמה עשרות דולרים ולקנות מכוניות נוחות יותר, מהירות יותר, שקטות יותר, משוכללות יותר ויפות יותר. 1927 הייתה השנה האחרונה שבה יוצר דגם זה והוא הוחלף בדגם איי (A).

על אף היותה מכונית בינונית חשיבותה ההיסטורית לתעשיית ייצור הרכב היא רבה. כמעט כל המכוניות מיוצרות בפס ייצור. חברות רבות מוזילות עלויות על ידי האחדה, לדוגמה דגמי פולקסוואגן, סיאט, סקודה ואודי בנויים למעשה על אותן שלדות ומשתמשים ברכיבים זהים, כך גם פיג'ו וסיטרואן.
גם עשרות שנים מאוחר יותר כמה מכוניות זולות, יעילות ובסיסיות שיענו על הצורך דוגמת דגם טי בזמנה יהפכו להיט וייוצרו במשך שנים, כגון: החיפושית, מיני מיינור, פיאט 500 ודה שבו.

דגם טי והיורשת שלה דגם איי עדיין מבוקשות בארצות הברית, אבל לא בשל התכונות המוטוריות המקוריות, אלא לצורך שדרוג. הכמות העצומה של דגם טי וחוזקה מאפשרים לקחת את השלדה והמרכב להוסיף להם מכלולים מודרניים ומנועים רבי עוצמה ולהפוך אותן למה שידוע בתרבות המוטורית האמריקאית כ"הוט רוד". מכונית ביצועים הבנויה על שלדה של מכונית ישנה, בדרך כלל דו מושבית שמבוצעים בה גם שינויים קוסמטיים כדי ליצור מראה אגרסיבי יותר.

המרכב הפופולרי הוא ה"אמבטיה" טי באקט (T-bucket), כיוון שהוא נדיר ברוב המכוניות המרכב עשוי מהעתק מפיברגלס.

הוט רוד טי באקט

פורד קופה 1927

קישורים

פורד דגם טי - ערוץ ההיסטוריה

ויקיפדיה

how stuff works

בחזרה לעבר

זוכרים את הסרט בחזרה לעתיד?

כפי שנאמר בקליפ מהסרט המכונית המככבת בסרטי בחזרה לעתיד היא דלוריאן (DeLorean DMC-12). המכונית היחידה שדלוריאן מוטור קומפני (DeLorean Motor Company) ייצרה  .

החברה נוסדה על יד ג'ון דלוריאן וב-1981 החלה לשווק את המכונית שלפי ויקיפדיה קיבלה את שמה מהמחיר המשוער שלה 12,000 דולר שטיפס מאוחר יותר ל-25,000 . החברה נקלעה לקשיים ב-1982 ועברה לכינוס נכסים והמכוניות שהיו במפעל הורכבו ורובן נמכרו כדגמי 1983 (למרות שיוצרו ב-1982). בסך הכול נמכרו כ-9,000 מכוניות.

המכונית הייתה בנויה על שלדה של לוטוס עם תת מרכב מפיברגלס שכוסה בלוחות פלדת אלחלד לא צבועים.  הותקנה בה תיבת הילוכים ידנית 5 הילוכים או אוטומטית 3 הילוכים. מנוע V6 בנפח 2,846 סמ"ק הניב 150 כ"ס בגרסה האירופית ו- 130 כ"ס בגרסה האמריקאית (בגלל תקנות זיהום אוויר). במשקל של 1,230 ק"ג המכונית הצליחה להפגין ביצועים לא רעים למכונית ספורט, אבל פחות ממה שציפו ממנה.

כבר מראשיתה נזרעו זרעי הכישלון, דלתות שחף הן בעיתיות ויצרנים אחרים שיצרו מכוניות עם דלתות אלו פתרו זאת או על ידי מערכת תמיכה מסיבית או הורדת המשקל של הדלת. תיקון נזקים למרכב היה בעייתי בשל לוחות הפלדה שהוצמדו לפיברגלס מה שלא אפשר לבצע לא תיקון פיברגלס שגרתי ולא תיקון פחחות שגרתי.

טרילוגיית סרטי "בחזרה לעתיד" שהחלה ב-1985 לא הואילה לחברה שכבר נעלמה. מפיקי הסרט חיפשו מכונית שתראה עתידנית ותהיה זולה. הדלוריאן עם כנפי השחף שלה כנראה התאימה להם.

אבל מה שהפופולריות של סדרת הסרטים כן עשתה, היא שהחברה מטקסס שרכשה את מלאי החלפים והשם של דלוריאן הודיעה ב- 2008  על הוצאת דלוריאן משופרת הבנויה 80% מחלקים מקוריים בעלת מרכב פלדת אל חלד וביצועים טובים יותר. היא אף מתכוונת לייצר גרסה חשמלית של המכונית.

דלוריאן בוויקיפדיה
דלוריאן מוטור קומפני