ארבע בעקבות אחת

הדה שבו שכבר סיקרתי כאן בבלוג הייתה הצלחה גדולה וחייבה את החברות האחרות להגיב. התגובה של חברת רנו באה בצורת רנו 4, מכונית שיוצרו למעלה מ- 8 מיליונים ממנה במפעלים ברחבי העולם.
המכונית הושקה ב-1961 בשני דגמים R3 ו-R4 מטעמי מיסוי.
דגם R3 היה בעל מנוע 603 סמ"ק 22.5 כ"ס ודגם R4 בעל מנוע 747 סמ"ק 26.5 כ"ס או 32 כ"ס

R3 מקור

R4 (מקור וויקיפדיה)

 בין השנים המכונית עוברת שינויים מינוריים בעיקר בגריל הקדמי ובמנוע.

רנו 4 1967- 1974

רנו 4 1974 -1978

רנו 4 1978 -

דגם טנדר

המכונית הראשונה שהייתה בבעלותי הייתה רנו 4 שנת 1976 שהייתה גרוטאה בשל בעלים קודמים שהזניחו אותה. בתקופות שהיא הייתה תקינה היא הייתה מכונית חסכונית שיכולה להסיע בקלות 4 אנשים. היא תמיד הייתה ספרטנית פחות מהדה שבו, למרות שבשנים האחרונות שלה הייתה ספרטנית לעומת המכוניות ששווקו בשוק.

34 כוחות הסוס שלה היו בעיה בעליות תלולות (845 סמ"ק) אבל דגם 1,100 גם לא טוב ממנה כי אמנם קיבל אולי שני כוחות סוס נוספים אבל גם קילוגרמים עודפים שייתרו את התוספת הזניחה של כוחות הסוס.

ברוח החיסכון הספרטני של הדה שבו שבה היא נועדה להתחרות. הדלת נפתחה מבפנים בידית שהייתה בחריץ בדלת דומה יותר למשהו שרואים על מקררים או ארונות מטבח נטולי ידיות. החלון היה חלון הזזה (חיסכון של עוד ידית) אבל המאפיין הידוע מכל שלה הוא ידית ההילוכים בלוח המחוונים שהתחברה למוט שהלך מעל למנוע עד לתיבת ההילוכים שחוברה בחזית המנוע. המטרה הייתה יצירת ספסל ישיבה קדמי אבל זמן רב לאחר שהמושבים הקדמיים הופרדו לנהג ולנוסע הידית המשיכה עד הסוף.

כיוון שהמכונית יוצרה בכל רחבי העולם האבזור היה בהתאם למצוי בארץ הייצור בארגנטינה למשל לא נדיר היה למצוא רנו 4 עם ריפודי עור למושבים.

בארץ המכונית הייתה פופולרית למדי כמו בשאר העולם והיא אף שירתה בצה"ל כרכב שירות של אנשי קבע סרנים ורבי סרנים. האמת שבסוף החיים של המכונית הזו במחצית השנייה של שנות השמונים עדייו נראו פה ושם רנו 4 צבאיות, מה שלא ניתן לומר על הרום כרמל שכבר לא נראתה בצה"ל.

הייצור של רנו בצרפת הופסק ב-1992 אך המכונית המשיכה להיות מיוצרת במספר מקומות. הטנדר של רנו היה השריד האחרון שלה עד שהוחלף על-ידי רנו אקספרס המבוססת על הרנו 5.

למעלה מ-30 שנה יוצרה רנו 4 והאמת שמי שראה רנו 4 ורנו 5 על ליפט יכול להתרשם שאף שרנו 5 הייתה מכונית מודרנית יותר ומתאימה לזמנה היא עדיין הייתה בה השפעה של רנו 4. רנו 4 ואחותה רנו 5 (שאני חושב שהיא היורשת האמיתית שלה למרות שיוצרה לצדה במשך זמן רב) היו הצלחה אל מול שלל הרנו 6 ו-12 והדגם הראשון של טווינגו שהיו כישלון.

היסטוריה של רנו 4

רנו 4  - היסטוריה

רנו 4 בוויקיפדיה

מה הסמל הזה אומר לך

אני מניח שרבים יזהו את ארבע הטבעות של אאודי, אבל לא רבים יודעים שהן מסמלות איחוד של ארבעה יצרנים: אאודי, DKW, הורש, וונדרר. שם החברה נשר מהסמל במהלך הזמן. ב-1969 נרכשה חברת NSU על ידי הבעלים פולקווסגן ושולבה בחברה תחת השם Audi NSU ולאחר מכן תחת השם Audi.

סמל מוכר לא פחות הוא הכוכב של מרצדס המסמל את שליטת החברה בים ביבשה ובאוויר (בעבר הקונצרן היה יצרן של מנועי אניות ומטוסים).

הסמל של מיצ'ובישי הוא פשוט פירוש השם ביפנית: שלושה יהלומים הוא נוצר מסמל משפחתו של מייסד החברה יאטרו איווסקי, שלושה מעויינים זה על זה, וסמלה של משפחת טוסה ממנה קנה את החברה שלושה עלים המוסדרים בצורה זו.

ביפנית סובארו הוא גם שמו של צביר הכוכבים הפלאידות הנמצא במזל שור. ששת הכוכבים הנראים בעין בלתי מזוינת מיוצגים בסמל.

במשך שנים גם BMW אמרה לציבור שהסמל שלה הוא מדחף על רקע שמיים בהירים. עדות לעברה כיצרנית מנועי מטוסים. חיפוש בארכיון של BMW הביא אותה לאודות ששגתה ופשוט הסמל מייצג את דגל בוואריה המרכבות ממשבצות תכולות ולבנות, שהרי פירוש שם החברה הוא "הסדנה הבווארית למנועים".

ואם בסמלים המייצגים מקומות אז הסמל של פיג'ו מקורו בסמל של העיר בלפורט שם נוסדה החברה.

הסמל של מזרטי הוא הקלשון של נפטון המסמל את העיר בולוניה שם החברה נוסדה.

 הסמל של פורשה מציג במרכז סוס המסמל כוח עוצמה ומהירות ומעליו הכיתוב שטוטגרט והוא זהה לסמלה של העיר שטוטגרט היכן שהחברה ממוקמת. הרקע הוא הסמל של ממלכת וירטמברג ששטוטגרט היא בירת באדן-וירטמברג, והפסים הם בצבעי שחור אדום זהב של גרמניה.

הסמל של אלפא רומיאו מציין את מילנו. ישנו מיתוס מהמאה החמישית לספירה על נחש אוכל אדם שהיה במילאנו עד שנהרג על-ידי מייסד שושלת ויסקונטי, אחת המשפחות החושובת במילנו שקבע את הנחש על סמלה. החצי השני של העיגול מייצג את מסעי הצלב. סיפור הגבורה של ג'יובני דה ריו ממילנו, שהיה הראשון לטפס על חומות ירושלים.

סמל מילאנו

סמל משפחת ויסקונטי

וולוו פירושו בלטינית "אני נע" והסמל הוא סמל עתיק למרס אל המלחמה ולברזל משאב ששוודיה עשירה בו והוא מרכיב גם בפלדת רכב. השילוב של דינמיות עוצמה וברזל מייצג היטב את הרכב.

הסמל של שברולט מכונה גם "bowtie" (עניבת פרפר) ומקורו אינו ידוע לאשורו. הגרסה הנפוצה הוא שהוא לקוח מדוגמה על טפט שראה מייסד החברה וויליאם דורנט בפריז. גרסה הנשמעת כיום שזה סמלה של חברת פחם שמצוי בפרסומת מ-1912 (הסמל של שברולט מ-1913). גרסה אחרת גורסת שזה הצלב של הדגל השוויצרי לשם כבוד לנהג המרוצים לואי שברולה (Louis Chevrolet) שהמכונית קרויה על שמו.

הסמל של קדילאק הוא סמלו של אציל צרפתי Antoine de La Mothe Cadillac שייסד את "עיר המכוניות" דטרויט לאורך גלגוליו הסמל עבר הפשטה עד שבגלגולו הנוכחי איבד את הכתר שהיה חלק מהסמל.

גלגוליו של סמל קדילאק (מקור אתר Listcarbrands)

הסמל של ביואיק כיום הוא ייצוג סכמטי של שלושה מגנים או שלטי אבירים ומסמל את שלושת הדגמים שיוצרו ב-1960, השנה שבה הסמל הוצג: לה-סייבר, אינביקטה ואלקטרה. הסמל לקוח מסמלה של משפחת ביואיק מייסדת החברה.

גלגוליו של סמל ביואיק (מקור: מועדון ביואיק אוסטרליה)

סמלה של מכונית היוקרה האמריקאית לינקולן מבית פורד היה בתחילה כלב גרייהאונד, אבל שאוחדו קווי הייצור של לינקולן היא לקחה את הסמל של הדגם לינקולן קונטיננטל כוכב.

הסמל של קורבט עוצב ב-1953 על ידי רוברט ברתולומיאו והוא כלל שני דגלים מתנפנפים, דגל שחמט המסמל את סיום המרוץ ודגל ארצות הברית, אבל בשברולט חשבו שלצורכי יצוא עדיף שלא יהיה דגל ארצות הברית ולכן החליפו אותו בדגל עם סמל שברולט ופלר דה ליס.

הסמל של פרארי מציג סוס כסמל למהירות ולעוצמה, אבל למעשה זה סמלו של טייס איטלקי אגדי ממלחמת העולם הראשונה, הרוזן פרנססקו באראקה, שצייר אותו על צדו של מטוסו. הסוס למעשה מסמל את חטיבת הפרשים שרבים מהטייסים הגיעו ממנה. בצבע הצהוב מסמל את מודנה עיר הולדתו של אנצו פרארי ושלושת הפסים למעלה הם צבעי דגל איטליה.

הסמל של למבורגיני מסמל את מזל לידתו - שור ואת אהבתו למלחמת שוורים, שגרמה לו לתת לדגמים שמות של גזעי פרים.

הסמל של סיטרואן מייצג שני גלגלי שיניים המייסד אנדרה סיטרואן היה מהנדס וזה מסמל שני גלגלי שיניים הוספת גלגל הליקלי שני מבטל את הכוח שיוצר הגלגל הראשון.

הסמל הנוכחי של רנו נוצר ב-1972 על ידי אמן אופ-ארט (אמנות חזותית) ויקטור וסרלי (וסרי) מסמל המעויין של רנו ששימש מ-1925. רנו מצאו לסמל שימוש מקורי שמיקמו מאחוריו את הצופר.

הסמל של סאאב מסמל את השורשים שלה. סאאב החלה ב-1937 כחברת ייצור מטוסים (פעילות שהיא עוסקת בה עד היום) ושמה הוא ראשי תיבות של חברת מטוסים שוודית בע"מ, ורק לאחר מלחמת העולם השנייה החלה לתכנן מכונית שאותה השיקה ב-1947. ראש הגריפין בסמל לקוח מחברת המשאיות Vabis-Scania שהתאחדה עם סאאב ב-1969 (כיום בבעלות פולקסווגן) וזהו סמלו של מחוז סקניה בשוודיה. (מוזיאון סאאב)

הסמל של אופל נקרא בליץ (ברק) וזה היה שמן של מספר משאיות של אופל. בתחילה הסמל היה דומה יותר לראש של טורפדו ועם השנים השתנה עד שהפך לצורת הברק של היום. (ראו בוויקיפדיה)

הסמל של סקודה לא השתנה הרבה מאז שנקבע ב-1923. לאחר שסקודה נרכשה על ידי תאגיד פולקסווגן סמל החץ המכונף עם החור נצבע בצבע ירוק וכיום הוא בצבע מוכסף (או כרום) (ראו כאן)

בסמל לנצ'יה הנכחי נשארו מעט מאוד סימנים למשמעות הסמל, אך בסמל הישן שבו מתנוסס שם הרכב על רומח שזו פירוש השם לנצ'יה (למעשה לנצ'ה) באיטלקית.

התפתחות של סמלים

סמלי מכוניות

ההימור שנכשל

חברת NSU התחילה את דרכה כיצרנית מכוניות סריגה ב- 1873 ב- 1880 עברה לנקארסולם ב- 1886 החלה לייצר אופניים שהחליף לגמרי את ייצור מכונות הסריגה ב-1892, באותה תקופה שונה שם החברה (Neckarsulm Strickmaschinen Union) והשם NSU הפך לשם מותג. ב-1901 החברה הוציאה אופנוע ראשון וב-1905 מכונית.
החברה נקלעה לקשיים ב-1932 ובהוראת הבנק המפעל לייצור רכב נמכר לפיאט שהרכיבה שם מכוניות לשוק הגרמני.

SdKfz 2

במלחמת העולם השנייה ייצרה שילוב של אופנוע ורכב זחלי לצבא הגרמני (SdKfz 2- Kettenkrad), לאחר המלחמה חזרה לייצר אופנועים והפכה באמצע שנות החמישים ליצרן האופנועים הגדול בעולם.

התצורה האופיינית של NSU (פרינץ 3)

 ב-1957 הוציאה NSU את מכונית פרינץ בעלת מנוע אחורי, שני צילינדרים,  600 סמ"ק מקורר אוויר בעל 20 כ"ס.  יתרונה של הפרינץ שלמרות היותה מכונית קטנה ניתן היה להסיע בה 4 נוסעים (או חמישה בדוחק רב) בנוחות גבוהה בהרבה ממכוניות הבועה הזעירות שהיו נפוצות. NSU המשיכה בפיתוח ולאחר דגמי פרינץ 1, 2  ו-3 (30 כ"ס) השיקה החברה את דגם פרינץ 4 ב-1961, ב- 1964 את דגם פרינץ 1000 (40 כ"ס) וב-1965 את דגם פרינץ 1200 (65 כ"ס). ב-1967 הושמט השם פרינץ והמכוניות נקראו מאז NSU 1000 ו- NSU 1200.

מקור ויקיפדיה

NSU 1000 (מקור ויקיפדיה)

NSU 1200 (מקור ויקיפדיה)

ב-1964 רכשה NSU זכויות למנוע ואנקל. את מנוע הואנקל היא הכניסה בדגם הספורט קופה שלה ספיידר וכן בדגם המשפחתי החדשני Ro 80 שהוציאה מ-1967. 

NSU Wankel Spider 1967

NSU Ro 80 1970

עלויות הפיתוח של מנוע הוואנקל הכבידו על החברה, הדגם Ro 80 היה יקר יחסית והמנוע סבל מבעיות מכניות שהביא לכך שהחברה לא הצליחה לעמוד בעלויות של פיצוי הלקוחות ופשטה את הרגל. NSU נקנתה על ידי פולקסווגן שאיחדה אותה עם אוטו אוניון שכבר הייתה בידיה.
תחילה היא שווקה תחת השם NSU יחד עם אאודי, אחת מהחברות שיצרו את אוטו אוניון, ולאחר מכן תחת השם AUDI NSU לאחר מספר שנים NSU הורד ונשארה רק חברת אאודי שאנו מכירים היום.

גלגולי השם של NSU כפי שנראה מפרסומות:

נסו וסעו ב-NSU (מעריב 26 באוגוסט 1969)

מעריב 16 בדצמבר 1969

מעריב 14 בספטמבר 1970

גם לאחר סיום מכירת ה-NSU האחרונה ב-1977, עדיין נשאר משהו מ-NSU. מפעל והמוזיאון של אאודי בנקארסלם והאותיות TT למכונית ספורט של אאודי שמקורם בדגם NSU TT.

NSU בוויקיפדיה

NSU-RO80--מכונית-השנה-1968

היסטוריה של NSU

ממקרר ואופנוע יוצא...

בתוכנית הילדים של הטלווזיה הישראלית ריצ'רץ' היה קטע קבוע שבו הם היו מצרפים דברים " מריץ' ורץ' יוצא ריצרץ מ.... ו... יוצא ..."

"מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ' ממקרר ואופנוע יוצא איזטה!"

Isetta 250 1957

זה רכב עם שלושה גלגלים? כן ולא!
לדגם הזה יש שלושה גלגלים אבל יש גם דגם עם ארבעה גלגלים. ההיסטוריה של האיזטה מתחילה באיטליה במפעל איזו (ISO) של רנצו ריבולטה (Renzo Rivolta) שייצר מקררים, אופנועים ותלת אופנועים. המטרה הייתה לייצר מכונית קטנה חסכונית וזולה שמה היה איזטה (Isetta) שפירושו "איזו קטנה".
האיזטה הייתה מכונית זעירה דמוית בועה באורך 2.4 מטרים וברוחב 1.4 מטרים המאפיין הבולט שלה כנראה הגיע מכך שהיא תוכננה על ידי יצרן מקררים היא נפתחה מקדימה כמו דלת מקרר שכל מכלול ההגה והמחוונים זזו יחד עם הדלת. על הספסל שלה ניתן היה לדחוק בקלות שני מבוגרים ובקושי רב שני מבוגרים וילד קטן. לאיזטה היה גג בד נפתח ששימש פתח חילוץ במקרה שבשל תאונה לא ניתן יהיה לפתוח את הדלת החזיתית.

המבנה היה די פשוט של מנוע אופנוע שהניע גלגל אחורי, אך שהתברר שהמכונית לא יציבה הוא הוחלף בשני גלגלים שהיו מספיק קרובים זה לזה (כ-48 ס"מ) וכך לא היה צורך בדיפרנציאל. המנוע מוקם בצד ימין כדי לאזן את המשקל של הנהג. עם מיכל של 13 ליטר וצריכת דלק של למעלה מ-20 ליטר לאיטה היה טווח נאה לאור העובדה שרוב הדגמים לא עברו את ה- 75 קמ"ש.

המפעל באיטליה ייצר את Iso Isetta בין השנים 1953- 1956, אבל בשל העובדה שבעל המפעל היה מעוניין יותר במכוניות ספורטיביות יותר הוא העניק רישיונות ייצור למפעלים שונים. האיזטה האיטלקית יוצרה גם בבלגיה ובספרד בדגם זהה לאיטלקי כולל דגם של משאית.

1957 BMW Isetta Isettacarro

איזטה ספרדית מקור: ויקיפדיה

 האיזטה הצרפתית יוצרה בשם VELAM Isetta בשנים 1955 - 1958, עד שהמפעל פשט את הרגל ב-1958 כאשר לא עמד בתחרות מצד הדה שבו של סיטרואן.

ולאם איזטה צרפתית מקור: ויקיפדיה

 בברדיל יוצרה האיזטה בשם Romi-Isetta בשנים 1956 - 1961.

רומי איזטה ברזילאית מקור: ויקיפדיה

אבל היצרן המזוהה יותר מכל עם האיזטה היא חברת חברת ב.מ.וו שייצרה את BMW Isetta בין השנים 1955 - 1962. ב.מ.וו ייצרה את המספר הגדול ביותר של רכבי איזטה, פיתחה את הרכב הכניסה בו את מנוע אופנוע מתוצרתה והחליפה את חלון הבועה בחלון הזזה.
האיזטה גם הורכבה בבריטניה, שם נאלצו לשנות את כיוון פתיחת הדלת בשל הזזת מיקום ההגה. בדגם האנגלי הנהג והמנוע היו ממוקמים באותו מקום מה שחייב לשים משקל נגדי בצד השני.

האיזטה של ב.מ.וו צוידה במנוע 247 סמ"ק ארבע פעימות בעוצמה של 12 כ"ס ושנה מאוחר יותר במנוע של 298 סמ"ק (איזטה 300) שהעלה את העוצמה ל-13 כ"ס. ב-1957 החל יצוא לארצות הברית של דגמי 300, ההצלחה המתונה ברחבי העולם עודדה את ב.מ.וו לייצר דגם 600 (המכונה גם לימו) הכולל מושב אחורי ודלת צד. דגם זה נמכר קצת פחות טוב בשל היותו יקר יותר.

איזטה 600 מקור: ויקיפדיה

איזטה 600 צוידה במנוע 582 סמ"ק שני צילינדרים שהפיק 26 כ"ס והביא את המכונית לקצת יותר מ-100 קמ"ש. הדגם הזה היה כאמור קצת יקר מדי ביחס לתמורה שיכולת לקבל ממיני מיינור בבריטניה, דה שבו בצרפת וחיפושית בגרמניה ולכן ב-1962 הייצור הופסק בגרמניה. שנה קודם לכן הופסק הייצור בבריטניה אבל המפעל המשיך לייצר חלקים עד 1964. ב.מ.וו תעבור לייצר את דגם 700 מכונית אמיתית בעלת מנוע אחורי והנעה אחורית.

BMW 700 מקור: ויקיפדיה

האיזטה היא למעשה המכונית הזעירה (מיקרו) שהצליחה. על הצלחתה ניתן ללמוד מכמות המכוניות שיוצרו, מאורך הזמן שהיא יוצרה וכן מהעובדה שנעשו לה חיקויים בזמנה על ידי הינקל (הינקל קבינה ) וכיום בגרסה חשמלית של הרינגטון גרופ.

היינקל קבינה מקור: ויקיפדיה

איזטה חשמלית

לאיזטה יש גם נגיעה ישראלית חברת קייזר פייזר של אילין קנתה את זיכיון ייצור של וולאם הצרפתית כאשר זו נקלעה לקשיים, אבל בשל קשיים בירוקרטים ההרכבה/הייצור של האיזטה בארץ לא יצאה לפועל. נוהל גם מו"מ לייצור היורשת BMW 700 המכונית האמיתית של ב.מ.וו אבל גם הוא נכשל.

 איזטה חשמלית הרינגטון גרופ

איזטה תוצרת שדרות

שני קטנועים ומקרר

איזטה בוויקיפדיה