ממש בוקר טוב

הרשומה הזאת תעסוק במכונית אחת אבל תציג גם את אחת החברות הייחודיות בעולם. חברת הרכב הבריטית מורגן מוטור שקיימת מאז 1909.

מייסד החברה הנרי פרדריק סטנלי מורגן (Henry Fredrick Stanley Morgan) ייצר מכונית תלת גלגלית, כיוון שבאותה תקופה על אופנועים הוטל מיסוי נמוך יותר מ"מרכבות ארבע גלגליות ממונעות". מכונית תלת גלגלית לא הייתה מוגדרת כלל וכיוון שכך נחשבה כאופנוע (עד היום במספר מדינות היא נחשבת כאופנוע).

במשך שנים עד 1951 ייצרה מורגן מכונית תלת גלגלית אבל דעיכת הביקוש הביאה אותה להפסיק את הייצור של רכב תלת גלגלי ולהתמקד ברכבים הארבע גלגליים שהיא ייצרה.

מורגן מוטור מייצרת את המכונית בעבודת יד במפעל קטן במולוורן, אנגליה. הדגמים היוקרתיים יותר עשויים מאלומיניום האחרים מברזל מגולוון. מורגן אינה מייצרת את המנועים אותם היא מקבלת מב.מ.וו או מפורד. מה שמייחד את מכוניותיה של מורגן, מלבד עבודת היד ואפשרות התאמת המכונית לדרישות הלקוח, היא העיצוב המזכיר מכוניות משנות הארבעים.

Aero

Plus 8

Plus 4/4

ב-2009 הודיעה החברה שלקראת יובל המאה היא תחדש את ייצור הרכב התלת גלגלי (Morgan 3 Wheeler) ובתערוכת ז'נבה 2011 הציגה את הדגם ששווק החל מ-2012 בארצות הברית.

המכונית מונעת על ידי מנוע אופנוע של חברת S&S המייצרת מנועים תחליפיים להארלי דייווידסון. המנוע מקורר אוויר ולכן מותקן מלפנים ובעזרת תיבת הילוכים של מזדה מיאטה הכוח מועבר לגלגל האחורי המונע באמצעות רצועה.

המנוע בעל 1976 סמ"ק בתצורת V בעל 82 כ"ס מאיץ את המכונית בת 525 ק"ג למהירות מרבית של 185 קמ"ש.
הרכב בנוי משלדת צינורות שעליה מסגרת עץ המחזיקה את משטחי האלומיניום של המרכב.

המכונית עולה החל מ- 25,950 ליש"ט, שלמעט בחירה של 12 צבעי מרכב ושני צבעי ריפוד כל השאר הן תוספות בתשלום.

אתר מורגון מוטור
אתר Morgan 3 Wheeler
אתר יצרנית המנוע

רציתי שת-ויני

בטח שראיתם את התמונה אמרתם הי זו המכונית של נדי פעמוני.
ראשית זאת וינאלה גאמין (Vignale Gamine) וזו לא המכונית של נדי למרות שהיא נמכרה במכירה פומבית ככזאת (ראו כתבה בטלגרף).
המכונית הזאת נקנתה על ידי ההוצאה לאור של ספרי אניד בלייטון שנה לאחר מותה ב-1968 ונצבעה בצבעי המכונית של נדי. המכונית של נדי מופיעה לראשונה בספר השני משנת 1950 ומככבת בספר השלישי משנת 1951 ולכן זו לא יכולה להיות וינאלה גאמין שיוצרה בין השנים 1967 - 1971.

אבל למה זה נראה כמו מכונית משנות הארבעים?
כי היוצר של המכונית אלפרדו וינאלה רצה שהיא תראה כמו פיאט טופולינו משנות הארבעים.

פיאט טופולינו (ויקיפדיה)

וינאלה בנויה על בסיס רכיבים של פיאט 500 כפי שחלקה האחורי מסגיר

אי לכך היא מונעת במנוע שני צילינדרים 500 סמ"ק המספק 21.5 כ"ס ומביא את 450 ק"ג שלה למהירות מרבית של 97 קמ"ש. (לשם השוואה זה בערך כוח הסוס שיש כיום לקטנועים של 250 סמ"ק ששוקלים פחות מ-200 ק"ג).

המכונית לא הייתה הצלחה מסחרית, בניגוד לפיאט 500 היא הייתה יקרה והמפעל נמכר לחברה אחרת ונסגר מאוחר יותר.

עוד פרטים עליה תוכלו למצוא באתר מקיף שאחד הבעלים של אחת כזאת (כנראה היחידה בארץ) רועי רימון הקדיש לה.

ויניאלה גאמין

מכונית וקוץ בה

 סברה היא קרוב לוודאי המכונית המלהיבה והטובה ביותר שיוצרה בארץ על ידי חברת אוטקרס (יצרנית הסוסיתא) על פי תכנון של חברת רליאנט (Reliant). המכונית יוצרה בין השנים 1961 - 1968 והייתה מיועדת ליצוא. וכיום רוב הדגמים שנותרו נמצאים בבלגיה ובארצות הברית.

סמל סברה

 המכונית בעלת גוף מפיברגלס יוצרה בשלושה דגמים דו מושבית עם גג מתקפל, קופה דו מושבית עם גג פריק וקופה ארבעה מושבים (GT-Gran Turismo) (את האחרונה קשה למצוא אפילו בתמונה ראו כאן).

המראה של לוח השעונים של הסברה עם המתגים והמדים התחתונים המוסתרים על ידי ההגה מלמדים שזו לא הייתה המכונית הכי חדשנית ופורצת דרך.

סך הכול יוצרו כ-171 סברות במפעל בטירת הכרמל (חיפה) שכמעט כולן יוצאו לחו"ל (ראו באתר סברה מבלגיה)

 למכונית היה מנוע פורד קונסול 1703 סמ"ק בעל 71 או 92 כ"ס (8.9 ק"ג לכ"ס), תיבת הילוכים ידנית 4 הילוכים, בלמי דיסק מקדימה ותוף מאחור. המהירות המרבית שלה הייתה קצת פחות מ-170 קמ"ש. מהירות טובה מאוד באותו זמן בהתחשב שהיא שקלה 800 ק"ג. לו היו לה מכלולים מודרנים ודאי יכלה להשיג מהירות גבוהה יותר (השוו למהירות מירבית של פיאט 500S מנוע 0.9 ל' 85 כ"ס 173 קמ"ש, 1.4 ל' 100 כ"ס 182 קמ"ש ומשקל שתיהן 930 ק"ג)

 
על אף שהמכונית הייתה ראויה למדי מעוצבת ואף קיבלה תשבוחות, אפשר לומר זה נידון לכישלון מראש בשל אבותיה. אוטוקרס שפעלה בסגנון ייצור ישראלי ורליאנט שאם מישהו בכלל זוכר אותה זה כיצרנית רכב תלת גלגלי (רובין) שנטה להתהפך בסיבוב (ומיסטר בין נהג להתעלל בה עם המיני מיינור שלה). מה ניתן לצפות מחברה בריטית קטנה כמו רליאנט כאשר למעשה כל תעשיית הרכב הבריטית קרסה לבסוף ונמכרה לחברות זרות.

אתר סברה בלגיה

הסוס שדוהר

אוהבי מכוניות בייחוד "מכוניות שרירים" אמריקאיות שיראו את התמונה למטה יתבלבלו זו מוסטנג? אולי קאמרו? מתברר שלא זה אקווס EQUSS.

את המכונית הזו גיליתי במקרה שמעתי שיונדאי החלה לשווק למיליונרים הרוסיים את מכונית הפאר של EQUSS חיפשתי אותה ונתקלתי בחברה הנקראת Equus Automotive וכמובן מייצרת מכוניות למעשה כיום היא מייצרת דגם אחד בלבד מכונית ספורט יוקרה בשם BASS770. הסבר פשוט יותר הוא פשוט לתרגם מה שהחברה הזו מפרסמת באתר שלה.

BASS 770
אבן דרך חדשה בהיסטוריה של רכבי קצה.
BASS770 גרסת 2015 נולדה מתשוקה מתמדת למכוניות השרירים של שנות -60 וה- 70. עוצמת הפיתוי הגלומה ביפיפיות האגדיות ההן, שהאירו את חותמן אודות לעיצוב הפאסטבק הייחודי שלהן שעדיין משלהב ומרתק אנשים עד היום. גאוותנו על  EQUUS BASS770 אשר קובעת רף חדש בקבוצת רכבי יוקרה בינלאומיים כמכונית שרירים חדשה לגמרי המשלבת את הידע הטכנולוגי האמריקני הטוב ביותר של המאה ה-21.

ניתן לומר שהצליח להם פנסי הערפל הובאו באופן קיצוני קדימה ונראים כמו שני לועות של תותחים, הפנסים השקועים מזכירים את הפנסים המוסתרים של הקמארו

 

וגם מאחור היא שומרת על המראה

צ'לנגר המי

קאמרו SS

הסוס שלה (EQUUS =סוס בלטינית) מייצג בדיוק כמו עיצוב המכונית תנועה כשהוא עומד והוא מזכיר את השור של למבורגיני.

מדובר במכונית העשויה אלומיניום העשויה ידנית במחיר מזעזע של 250,000 דולר (שברולט קמארו חדשה בדגם החזק ביותר עולה 56,255 דולר Dodge Challenger SRT Hellcat עם 707 כ"ס עולה 59,995 דולר).

היא לא המכונית הכי חזקה מנוע 6.2 ל' מפיק 640 אבל שלדת האלומיניום של 1603 ק"ג מביאה אותה ל-308 קמ"ש ול 60 מייל בשעה ב-3.4 שניות עשירית שנייה פחות מהדודג' צלנג'ר הלקט החזקה יותר.

אז חוץ מהאלומיניום והעבודה הידנית מה גורם לה להיות יקרה כל כך?!
אולי הפנים שנראה כמו מכונית פאר מלפנים ומאחור.

אבל כנראה העיקר היא הרושם וכיאה למכונית ששואפת להיות פאסטבק היא חייבת להיות מהירה, פרועה מרושעת ושוברת חוקים כמו מוסטנג פסטבק של סאיב מקווין בסרט בוליט.

אתר EQUUS